מה דעתכם, האם אפשר באמת להכיר את עצמי, או שהאני תמיד יישאר חמקמק?

מי יכיר אותך אם לא אתה

שואל השאלה:
יש לך אובססיה עם סמים^

שואל השאלה:
תודה על הטיפ, אקח לתשומת ליבי ואשתדל להקשיב לך^

לא ניתן להכיר את עצמי ויותר מזה לפי הערכות המודע של האדם ביחס ללא מודע זעום

בוא נגיד שיש לנו אולי בסביבות ה10 אחוז מודעות למחשבות שלנו

ואל תקחי סמים כאילו בעצמי לקחתי זה נחמד והכל אבל עדיף תעשי מדיטציה עם איזה גורו המוח שלך גם יפריש סמים מעצמו

חייב לומר שאני מעדיף את הדרך הקלה אבל לא נראה לי שהיא תיקח אסיד

ברור שאפשר
דורש מאמץ לא קטן אבל אפשרי לחלוטין

אפשר להשיג יותר מודעות כשאתה מתחיל להתבונן בעצמך ולגלות מה הנטיות שלך ולשם לב גם אם במהלך השנים הם משתנות

בשביל להכיר את עצמך יותר טוב עליך להתבונן, צריך לשים לב לאיך אתה מתנהג ומגיב ולהיות מודע מאוד, מעבר לכך גם כדאי לנסות להבין למה דברים כמו שהם לפעמים במיוחד כשזה דברים שנמנעים או שקשה.
אבל באמת חמקמק

אני לא מאמינה שאני יכולה להכיר את עצמי לעומק, אולי להבין, להתבונן, אבל לעולם לא אדע איך הייתי פועלת בסיטואציה מאתגרת בעתיד. יכול לשער, לסמוך על דברים מהעבר, אבל דברים חדשים תמיד ישימו אותנו במקומות חדשים - ככה שזה מעגל אינסופי. לפעמים אני אפילו מסתכלת במראה ולא מבינה מה אני ומי אני, אבל אולי זה סתם סכיזופרניה.

זה תלוי בהמון גורמים, כי האני תמיד משתנה. בגלל שזה בדרך כלל שינויים קטנים והבסיס נשאר דומה, זה הופך את זה ליותר קל, זה רק אומר שצריך להתבונן ולחקור כל הזמן.

לדעתי אי אפשר, אנחנו חמקמקים, אבל אפשר להתקרב כמה שאפשר.
אגב מבחינת יהדות זה מאוד הגיוני מכיוון שאם היינו יכולים להכיר את עצמינו לגמרי, לא היה לנו התמודדות של בחירה בקושי, וסתרנו את העקרון הבסיסי של היהדות שזה הבחירה לשפר את עצמינו.

אני עדיין בשאלות עם עצמי על עצמי.. נקודה טובה

יש הטוענים שזה דבר שלא ניתן ע"י חקירה אך כן ע"י מדיטציה. במידה ומדיטציה לא תועיל לכך- אני בספק אם משהו כן יועיל.

אמנם אני כן אאמין לכך, הספר 'מדיצטיה יהודית' ו'מדיטציה וקבלה' של הרב דר' אריה קפלן דווקא היו די משכנעים בנושא.