*זה ממש ארוך* ואני חייבת שמישהו יקרא הכל ויגיב לזה בבקשה

ש מישהו שהתחלנו לדבר בדיוק לפני שנה באינסטגרם, מפה לשם דיברנו רצוף שלושה שבועות כל יום בשיחות בוואטסאפ ובאינסטגרם. היה לנו חיבור מטורף ושיחות כל כך זורמות והוא בדיוק הטעם שלי באמת. הוא נראה ממש ממש טוב בעיניי ומעבר לזה אנחנו גרים קרוב, באותו הגיל, יש לנו אותו טעם במוזיקה וזה רק בונוס כן
אחרי ה3 שבועות האלה הוא רצה להיפגש וזה הכי הגיוני בעולם אבל הרגשתי כל כך לא בנוח עם עצמי פשוט לא אהבתי את עצמי בכלל והרגשתי הילדה הכי מכוערת בעולם . בגלל ששנינו הבנו את הסיטואציה הפסקנו לדבר אבל לא באמת, נשארנו בקלוז אחד של השניה, הוא העלה סטורים שקשורים אליי ואני העלתי עליו( זאת הייתה הדרך תקשורת שלנו כי סיכמנו שמפסיקים לדבר ) . לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו ואני יודעת שזה היה הדדי . אפילו דיברתי עליו עם אמא שלי ואני יודעת שגם הוא דיבר עליי.
ואחרי חודשיים בערך שוב התחלנו לדבר במטרה להיפגש אבל ידעתי עמוק בלב שאני לא רוצה כי אני מפחדת מדי להתמודד עם הדחיה. הפסקנו לדבר במרץ והמצב הנפשי שלי לא היה טוב לפני שהכרתי אותו אז אחרי שהפסקנו לדבר לגמרי נכנסתי לדיכאון( דיכאון אמיתי) והוא היה הדבר היחיד שחשבתי עליו. מאז, הדחקתי את כל מה שהיה והפסקתי לחשוב על זה אבל הוא תמיד בתת מודע שלי ובשבוע האחרון הוא חזר לי לראש . קראתי שיחות שלנו, חלמתי עליו אתמול ואני כל היום מדמיינת סיטואציות איתו ואת מה שהיה יכול להיות בנינו . אני בחיים לא הרגשתי דבר כזה
אני לא מוצאת עניין באף אחד אחר מאז שהכרתי אותו
ואני מרגישה כל כך אבודה וכאילו שאני עומדת להשתגע כי אני כל כך רוצה אותו ואם רק הייתי יכולה הייתי כותבת לו ואומרת לו את כל זה אבל אין טעם כי אני לא אוהבת את איך שאני נראית עכשיו.
אני גם די בטוחה שזה כבר לא הדדי כי הפסקנו לדבר במרץ וכל אדם נורמטיבי היה ממשיך בחייו ומכיר בנות
אני פשוט לא יודעת מה לעשות יותר
בבקשה תייעצו לי או תגידו משהו שאתם הייתם עושים במצב שלי ואיך יוצאים מזה?