אנחנו מקשיבים ולא שופטים

לפעמים טני עייפה ממש אבל רואה משהו שאני כנראה אדע לענות עליו ואני רושמת לאנשים להזכיר לי ןאז שוכחת
זה לא כי אני לא רוצה לעזור זה כי יש לי זיכרון של דג

אני אוהב לקרוא שאלות על אנשים שעברו חרא יום בשביל לגרום ליום שלי להרגיש יותר טוב פתאום

אני עושה סטוק על סתם אנשים בסטיפס וקוראת בקיר תודות שלהם כשמשעמם לי

ייעצתי משהו אחד כשבגדול עשיתי את ההפך בעצמי אבל חשבתי שמה שייעצתי הוא הנכון בתקווה שלא יהיה לא נכון

כשאני מבינה שאני מדברת עם פדופיל בפרטי אני פשוט ממשיכה בשביל הצחוקים

אני מודיעה בכל פעם שאני מחרבנת או מפליצה או שיש לי גרעפס כדי שלא אהיה היחידה שיודעת

אנחנו מקשיבים ולא שופטים כמות הפעמים שנתתי עצה ופחדתי להרוס לבן אדם את החיים הייתי כותבת בסוף אבל תעשי מה שאת חושבת

אני שואלת שאלות אנונימיות כשאני מתביישת בשאלה

אני נרקסיסטית

כשיש לי דעה חריפה על בן אדם אני אקצר ואדווח.

כשאני רואה שאלות חצופות ומטופשות שנועדו רק לעצבן ולהספים,
אני כועסת על עצמי ותוהה מה אני עדיין עושה כאן באתר שהפך לקהילת נוער.
אבל אז נזכרת שיש הרבה צעירים שבאמת צריכים עזרה ועצה,
ואז אני נרגעת. עד הפעם הבאה.