פריקה רגשית

הילדה היפה, הרגישה והשקטה ישבה לה בצד וציירה במקומה. אף אחד לא באמת הכיר אותה, והאמת? אף אחד לא באמת ניסה להכיר אותה.
היא כל כך שקטה אבל כל כך רועשת בתוכה,
היא רק רוצה שמישהו ישים לב אליה, לאף אחד לא אכפת. אה, לאף אחד לא אכפת? אז אולי זה טוב, חשבה לעצמה.
היא התרגלה לשבת שם בדממה ולהתחיל לדבר לעצמה בשפת הסימנים. כי בכל זאת, הוריה חירשים. כל חייה התרגלה לשקט אבל פתאום רצתה לצרוח את נשמתה שסופסוף רק מישהו אחד ישים לב אליה. היא רצתה לצאת לשמש כדי להפסיק להיות בצל, רצתה להפסיק להתנצל ורצתה בעיקר לא להיות בשקט,
מה שרדף אותה כל חייה.
והילדה הזו?
היא אני.