עם התפתחות המדע אנשים פחות מרגישים צורך בהסברים מיסטיים/דתיים?

אנשים מוצאים סיבות הגיונות לדברים שפעם הם האשימו או נתנו קרדיט לכוח גדול יותר

כן
אפילו שלדעתי המדע מוכיח את היהדות ואפילו חיזק את אמונתי בדת

לא.
היהדות וה' הם המרכז ומולי תמיד.

שואל השאלה:
צדיק

אני מבדיל בין מיסטי לדתי.
בכל מקרה, זו טעות, בגלל שהמדע נותן תשובות רק לשאלות איך ולא לשאלות למה
המדע לא גורם לאדם להחכים נפשית מעבר לחשיבה אנליטית (שכן חשובה, אבל לפעמים גוררת טעויות).

שואל השאלה:
אני חושב שנתונים הם הבסיס, בלי זה אי אפשר להתקדם לטענות חזקות יותר לוגית.

זה נכון שנתונים זה הבסיס. ולכן טענתי שהחשיבות במדע זה החשיבה האנליטית.
אבל צורת הניתוח האנליטית של המדע לוקה במקומות שבהם הניתוח לא אפשרי, ואז האינטואיציה חשובה
או גם הפרוק לגורמים של הפיזיקה, לרוב שוכחים אחר כך להחזיר למוח את האיחוד ובכך מאבדים את האינטואיציה.
בעיני צריך לאחד את החשיבה האנליטית, עם סוגי חשיבה שונים שמאפשרים לנו למקסם את היכולת השכלית שלנו.
דוגמא קטנה, עם מסי היה מנסה לחשב את
הזווית של הכדור שלו לפני שהוא היה בועט אותו, הוא היה מפספס.
בעולם יש דברים שבהם צריך להפעיל חכמה אחרת (ולא רק אינטואיציה, יש גם את החוכמה לחבר פרטים שונים ולאחדם, לדעת מה עיקר ומה טפל במהירות ולדעת להתמקד, שזה לא פיזיקה), והחשיבה האנליטית מקשה על זה.
יש לי 2 הורים ששניהם פרופסורים לפיזיקה, בעוד האבא יודע מלא והכל, כותב מאמרים, מלמד את הקורסים הכי קשים בתואר
לוקח לו זמן מיידית לומר הסבר פיזקאלי מהיר למשהו חדש, והוא צריך לחשוב הרבה זמן, ולא תמיד יצליח.
אמא שלי בנתה איתי בעבר תאוריה לאיזה תאוריה שרציתי לפתח, בכמה שניות, פתרה לי משהו מסובך.
וזה בגלל החשיבה האינטאוטיבית (של הפיזיקה) שהיא סוחבת איתה.
לעומת זאת החשיבה שלה פחות אנליטית.
מה שבאתי לומר: שאפילו בפיזיקה (!), במדע עצמו, יש חשיבות גדולה לאינטואציה.
אבל הכי טוב לשלב את הכל יחד. ולדעת מתי בזה צריך להשתמש ומתי בזה.