האם אנחנו שבויים של הזהויות שלנו ובעצם כלואים בתודעתנו העצמית ובמבנה הזהות שלנו?

לפי דעתי באיזשהו מובן כן.
עם שנות הילדות והנעורים אנחנו בונים לעצמנו תדמית וייצוג של עצמנו.
כוונתי ב-"תדמית" זה כל החלק הייחודי שמאפיין את האדם, הדברים שמאפיינים אותו כפרט בין הכלל.
התדמית הזאת מהווה חלק מהותי בפעילויות החברתיות השונות שאנחנו מבצעים באופן יומיומי כמו דיבור למשל.
ועם הזמן ככל שאנחנו נותנים לתדמית הזאת יותר במה ככה אנחנו מאמינים לה יותר ויותר ומתחברים אליה יותר ויותר.
התדמית הזאת, שמורכבת מכל מיני דברים כמו אישיות ורצונות מורכבת בין היתר גם מהזהות שלנו - איך אנחנו מגדירים את עצמנו ולאילו קבוצות שונות אנחנו מרגישים שייכות.
לכן, בגלל שאנחנו כל כך מחוברים לתדמית שלנו אנחנו גם מחוברים לזהות שלנו.
כעת נשאלת השאלה "למה כל כך קשה לאמץ זהות אחרת, גם אם נראה לעין שבאופן וודאי אנחנו מתחברים אליה יותר מהזהות שכבר אימצנו לעצמנו?"
ולדעתי התשובה לכך היא שאנחנו מנטלית בקושי מסוגלים להתנתק מעצמנו, הקשר החזק הזה שנבנה עם השנים זה פשוט אנחנו, והמוח לא מסוגל לומר לעצמו "אוקיי, 'אני' זה כבר לא אני, עכשיו 'אני' זה משהו שמעולם לא הייתי".
במילים אחרות, אנחנו לא יכולים "להחליף דמות", אנחנו לא יכולים להיות לא אנחנו, ואם אנחנו מסוגלים אז זה עדיין קשה מאוד.

ומה שאמרתי זה גם תשובה לשאלה השנייה ששאלת, הקשר ההדוק שיצרנו עם התדמית שלנו כמעט מונע מאיתנו להתנתק ממי שאנחנו.
לעצב דמות חדשה לעצמנו אומר להכריח את עצמנו להתחיל לעשות דברים שאנחנו מעולם לא התרגלנו לעשות ולנתק את עצמנו מהדברים שכל כך התרגלנו לעשות עד שאפילו העזנו לקרוא להם "חלק מאיתנו".
בעיניי זה באמת חופש מושלה לחלק מאיתנו.
האנשים שעבורם זה לא חופש מושלה הם אנשים בעלי יכולת מנטלית מאוד גבוהה בעיניי או כל כך נמוכה עד שהם מעולם לא הגדירו את עצמם.

אשמח אם מישהו יחלוק עליי :)

כן

אני חושבת שאנחנו ככ מרוכזים וכלואים בעצמנו שכבר לא אכפת לנו מכלום

במובן מסיים כן במובנים מסיימים ממש לא תלוי בהגדרה שלך של זהות
ותלוי באדם אני חושבת שזה מאוד אינדבדואלי ומרכב וזה לא כל כך פשוט לענות על שאלה כזאת

מעתיק תשובה שלי בעניין-

גם אם תדע מי זה 'אתה', להכריח את עצמך להיות אתה, זה מעשה מלאכותי, וגם זה לא להיות אתה, זה עוד מסיכה, עוד זהות שלך, פשוט אחת שמתחפשת אליך, כלומר שעצם השימוש במסיכות, לכאורה הוא הוא ה'אתה', וכן כולנו, אין 'אני', יש 'המסיכות שאני משתמש בהם', שהם שונות בין אדם לאדם... לכאורה אין באמת מישהו מאחורי ערימות המסיכות שיש לכולנו... זה פרדוקס שמונע מהאדם להיות הוא, ולכאןרה הכי 'אני', הכי טבעי של האדם, הוא הכניעה למסיכות שהוא עומד מאחוריהם, ריבוי הזהויות הללו, ולא נסיון לדבוק באחת מהם, שהואמכבר מעשה מלאכותי ממש ולא רק 'מלאכותיות טבעית' אם אוכל לקרוא לזה כך, אלא 'מלאכותיות מלאכותית'.
(בחינת חומר המורכב הרכבה פשוטה אחת לעומת חוצר המורכב כמה הרכבות).

אבל כל זה הוא מתוך נקודת הנחה ש'אני' זה הטבעי שלי, לצאת מכלא הזהות הוא להיות טבעי, וזה דבר בלתי אפשרי, לפחות לא במושג בשכל.

כן.....

אתה מניחה שאת הכלואה בעוד האמת היא שאת הסורגים. והסורגים לעולם לא יוכלו לברוח מהכלא, והם גם לעולם לא יהיו כלואים.

למעשה, כל הקפיצות ההיסטוריות וכל המחשבות החדשות והמהפכניות מגיעות כולן מנקודת ההתחלה הייחודית של הביולוגיה ושל הפסיכולוגיה האנושיות. אין כל דרך לצאת מהסובייקטיביות הזאת. במובן הזה העבר הביולוגי של המין שלנו טבוע בשכלנו, בגופנו, ובכל מה שסובב אותנו.

אכן שבויים של זהותנו
שכן מוחו האדם מתפתח מגיל ינקות עד גיל 27 ורוב התפחותו נעשית מגיל ילדות עד גיל ההתבגרות מכאן ואילך מאוד קשה לשנות את אישיותו הבסיסית של האדם
שנובעת מגנטיקה וסביבה מוקדמת

ישנם אפילו מחקרי תאומים התומכים בהשערה שלאישיות יש בסיס גנטי חזק מאוד כדוגמת מחקר התאומים של מינסוטה
שמצא וחקר קבוצות של תאומים שגדלו במשפחות שונות בנסיבות שונות ובכל זאת הציגו קווי דמיון עשירים בכל מה שנוגע לאישיות הבסיסית בכל הנוגע למבחן האישיות "5 התכונות הגדולות"

גם בחקר המוח הוכח במספר תגליות שלמבנה המוח ותפקודו נבדקה השפעה משמעותית על מבנה האישיות של האדם. ישנם אזורים במוח שאחראים על תגובות רגשיות ותחושה של אמפתיה שינוי בתפקוד של אותם מבנים במוח עלול לשנות את האישיות ותגובתו של האדם בצורה דרסטית


כמובן שלא רק לגנטיקה יש משמעות בעיצוב האישיות ולסביבה תפקיד חשוב בעיצובם של תכונות גנטיות אבל החוויות הסביבתיות בעצמם מושפעות מהם במידה רבה מאוד
אדם עם גנטיקה נוירוטית יכול להיות יותר נוירוטי או פחות אבל הנוירוטיות לא תעלם ממנו בעקבות השפעת הסביבה, ככה שגם אם באמת נתאמץ לברוח מכלא התודעה ונברח לגור ליד נזירים, לא נוכל לשנות את האישיות והזהות הבסיסית שלנו אלא רק נוכל לנסות לווסת אותה, ולמגר את ההשפעות השליליות

אני אוסיף ואומר שבמקרים קיצונים כמו התפרצות של מחלות נפש ובעיקר פוסט טראומה כתוצאה מכך יתכן שינוי מהותי באישיות לפה ולשם, אבל גם שינוי זה מוגבל לשורשים הגנטיים של המוח שלנו.


לסיכום אישיות היא דבר בר שינוי אבל במידת מה, ניתן לווסת אותה ולמגר את השפעותיה השליליות של תכונתינו הרעות, אך לא ניתן לשנות בצורה אבסולוטית את טבעה של תכונות האישיות של הפרט