הדעה שלי בנוגע לרזון והשמנה כל הזמן משתנה בקיצוניות ובכללי לגבי הגוף שלי ממה זה נובע?

יש לך סכיצופרניה

מה הגובה שלך?

שואל השאלה:
אמאלה אני בוכה סקיצופרניה
ומה קשורר יש לאח שלי

שואל השאלה:
^^ 1.65 בערך
אני יודעת שזה תקין

אנימת סתם כתבתי
כל יום את נראית שונה זה רגיל

שואל השאלה:
פחחחח שמתי לב

שואל השאלה:
אני צקיצופרנית

שמעי, בהנחה שהמשקל שלך לא משתנה כל כך במהירות כל הזמן נשמע שזה בעיקר מנטאלי.. זה קורה הרבה שרגשות ולפעמים גם הורמונים משפיעים על איך שאנחנו תופסים את עצמינו. אני למשל מכירה מישהי שתמיד לפני מחזור נהיית מתוסכלת מדברים ומרגישה שמנה ובשאר הזמן היא דווקא מרגישה שהיא מרזה איכשהו.

השאלה היא למה את מתכוונת בזה שזה ממש משפיע לך על החיים?

שואל השאלה:
בעקרון יש לי הפרעת אכילה (לא מאובחנת אבל זה בוודאות אני ממש אובססיבית לזה) ויש ימים שאני מרגישה חרא ושמנה ואני ממש מנסה להרזות אני סופרת קלוריות או אוכלת פחות מ500 קלוריות ביום
ויש ימים שאני רואה בנות מלאות יותר ואני מרגישה כמו עלה לידן וזה גורם לי להרגיש רע
ויש לי לפעמים גם בולמוסים בלי קשר
וזה ממש משפיע עליי
אני בת 14 וקצת אם זה חשוב ועדיין לא קיבלתי

הבנתי, ניסית לשתף בזה מישהו מבוגר? לבקש איזשהו טיפול?

שואל השאלה:
דיברתי עם אמא שלי
בעקרון אני לא ברמה שמסכנת כי זה תקופות מסוימות ועד לפני שבוע נגיד אכלתי רגיל וגם היופ אכלתי טוב
זה פשוט שלפעמים אני מרגישה גדולה ולפעמים רזה יותר
אני משתדלת לאכול יותר ולהתעלם מזה

הבנתי, תיראי את מכירה את עצמך ואת הגוף שלך והמחשבות שלך הכי טוב, תעשי מה שאת חושבת שנכון לך.

אני כן אגיד שמצבי סיכון זה מצב שמצריך פסיכיאטר ומעקב אבל טיפול פסיכולוגי זה ממש לא חייב להיות שם, להיפך, לטיפול פסיכולוגי עדיף להגיע כשיש משהו שמפריע לך בחיים ומעסיק אותך והוא עדיין לא במצב סיכון כי כשמגיעים למצב סיכון כבר קשה יותר להחלים. האמת אני מכירה אנשים שהלכו לטיפול אפילו סתם כדי להבין את עצמם יותר טוב ובלי קשר למשהו שמפריע בחיים.. לא שאני חושבת שזה מה שאת צריכה לעשות פשוט שתביני רגע עד כמה זה לא צעד שמיועד למקרים חמורים במיוחד.

קיצר, אם זה משהו שמפריע לך, גורם לך להרבה תסכול, פוגע לך בשגרת יום וגוזל ממך הרבה אנרגיה - טיפול פסיכולוגי יכול להקל עלייך. זה ממש לא אומר שאת במצב אנוש חח, זה דבר ממש טבעי.

שואל השאלה:
תודה עזרת לי❤