אנשים שיצאו ממחשבות טורדניות - איך עשיתם את זה לאזעזל

מאוד קשה לשחרר מחשבות טורדניות.
כמה טיפים: לא לייחס למחשבה חשיבות, היא רק מחשבה ולא תשפיע על המציאות וגם אין לה הרבה ערך, היא דבר בר חלוף שלא משפיע על כלום. דבר שני זה לא להתנגד בכוח למחשבות, אלא רק לתת להן לחלוף. התנגדות רק תחמיר את הבעיה שכן מחשבות טורדניות מתחזקות כשמתנגדים להן (למשל נסה לא לחשוב על דוב לבן, אנשים חושבים הרבה יותר כשמנסים בכוח לא לחשוב).
עוד דבר זה לנסות לתרגל מיינדפולנס כמה שיותר. זה קשה בהתחלה אבל תורם הרבה.

שואל השאלה:
זה הקטע, שהרבה פעמים זה על דברים שכן משפיעים על המציאות
כמו "אולי אני מוזר" שישפיע באופן ישיר על הבטחון שלי לדבר עם אנשים
מחפש דרך להפסיק אותם מצד אחד אבל גם לא להכנע להם מצד שני ^

נכון, יש לפעמים אפקט של נבואה מגשימה את עצמה, ובכל זאת צריך לזכור שזה לא מסוכן במובן העמוק של המילה.
להתעלם ממחשבות זה לא להכנע אליהן, להיפך, זה להחליש אותן.

אני לא יכולה להצביע מה בדיוק עוצר את זה
אני עדיין סובלת מהן אבל יש לי תקופות שהן פחות מציקות לי
ואני לא יודעת להגיד מה זה בדיוק הדבר שעוצר אותן או גורם לי להיכנס לפרופורציות
אבל בתקופות ה"טובות" נקרא לזה אני מעסיקה את עצמי יותר בלדחוף את עצמי ולהשיג את המטרות שלי
אני בחוץ אני יוצאת עם חברים אני משקיעה ועובדת בלימודים
ובתקופות הרעות אני יותר בבית לא יוצאת נכנסת לדיכאון ונותנת למחשבות האלה ממש להתעלל בי
אני לא יודעת אם זה כימיה במוח או שיש משהו בזה שאתה יוצא עם אנשים שכיף לך איתם ואתה רואה שהם מתייחסים אליך טוב וזה אולי מה שמוכיח לך שכל המחשבות האלה הן לא נכונות