אנשים שלא מאמינים,במה אתם נאחזים כשקשה?

איך אפשר לא להאמין אחרי שרואים את כל הניסים שהוא עושה

קשה לענות על זה. קשה להחזיק בדברים כי זה מרגיש כאילו הכל פשוט ישתחרר בסוף, כאילו הכל יעלם עם הזמן. אני מניחה שבעובדה שמקסימום זה יקרה. מקסימום הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, יקרה, ואין לנו מה לעשות. זה מדכא, אבל זו המציאות. אם יהיה טוב, יהיה טוב, ואם לא, לא.
(אני מצטערת)

בקשה עצמו.

אין לי במה להיאחז

זה קשה להגיד, כי לפעמים אני מרגישה שהלוואי שהיה לי במה להיאחז כשקשה לי כמו אלוהים, כי נורא קשה עכשיו. הרבה פעמים אני פשוט לא נאחזת בכלום, נהיית יחסית פסימית. בכללי, הרבה באמא שלי ובחברים, שגורמים לי להרגיש יותר טוב ואני כאילו נזכרת שבני אדם זה נחמד ויש הרבה שאני אוהבת (אצלי זה גם תלוי מבחינה נפשית אם אני בתדופה רעה או טובה ולפי זה אני נהיית יותר ופחות פסימית). אני גם אוהבת להזכיר לעצמי את הגישה הבודהיסטית כי היא קצת עוזרת לי לנחמה בידיעה שלמוח שלח קשה לעכל את העולם הזה שהיא זמני ומשתנה ואני רוצה שהוא יהיה שבוע ולא משתנה, איכשהו אני מוצאת בזה שצת נחמה כי זה מסביר חלק מהרכשות שלי.

תאמת ששאלתי את אבא שלי פעם את זה כי הוא אתאיסט והוא אמר לי שהוא לא צריך להאחז באמונה שיהיה טוב אלה הוא עושה שיהיה טוב הוא מודע למצב ומנסה לשנות מה שבשליטתו אני אוהבת לחשוב על הדרך הזו אבל גם האמונה מאוד חשובה ומחזקת אותי

בשלמה ארצי

בד'

לפעמים מנסה לפתור את הבעיה לבד ובמקרה הצורך נעזר בסביבה הקרובה (הורים, חברים או מורים)

באנשים אמיתיים

זה מה שהיא אמרה

בזין שלי