11 תשובות
בלאדי ואט דה סיגנ
יפה שלי אני לא יודעת מה להגיד לך אבל אני כל כך מעריכה אותך ששיתפת ואת מדהימה בעיני אני פה לכל דבר את מוזמנת לפנות בפרטי ❤
דברי איתם על זה
תקשיבי אני מבינה אותך תנסי אולי לדבר עם ההורים שלך שזה פריה לך שאת מרגישה שזה כבר אובר ואת לא יכוהל יותר אולי הם יעזרו לך לבנתיים אני לא רוצה שתחלילי יותר אבל אני שומרת לפעמים שבת והיה לי שבת שהיה לי ממש קשה ושברתי ופשוט הייתי עם אוזניות ומוזיקה אולי תנסי את זב
היי את בסדר? אם את רוצה לדבר אני כאן, אני גם בא מבית דתי ובתקופה האחרונה התחלתי לחלל שבת, אני חושב אבל שאת לא צריכה לקשר בין איך שהמשפחה שלך מתנהגת ליחס שלך לדת
שואל השאלה:
אני ניסיתי לדבר איתם
זה לא עוזר
זה הרוב אשמתם של אחים שלי
ואבא שלי עם בעיות עצבים אז הוא מתעצבן מהר
זה לא עוזר זה פשוט לא
אני ניסיתי לדבר איתם
זה לא עוזר
זה הרוב אשמתם של אחים שלי
ואבא שלי עם בעיות עצבים אז הוא מתעצבן מהר
זה לא עוזר זה פשוט לא
אנונימית
תצאי עם חברים
שואל השאלה:
אני דתיה ורוב החברות שלי גרות רחוק ממני...
אני דתיה ורוב החברות שלי גרות רחוק ממני...
אנונימית
נודל מי הזין שנתן לי חץ למטה
אני ממש מצטערת שאת מגיעה למצב כזה
תנסי לשתף את ההורים שלך במה את מרגישה ואולי תדברו על זה כולכם ביחד ותנסו לפתור את זה כי באמת שזה נשמע ששום צד לא נהנה מזה
כל פעם הריבים הם על אותו נושא?
אולי פשוט כל פעם כשאת רואה שיש בניהם מחלוקת פשוט תנסי לעצור את זה לפני שזה מתחיל ותשתפי את אמא שלך אולי היא תוכל לעזור לך
מקווה שהכל יסתדר לך ויהיה בסדר
תנסי לשתף את ההורים שלך במה את מרגישה ואולי תדברו על זה כולכם ביחד ותנסו לפתור את זה כי באמת שזה נשמע ששום צד לא נהנה מזה
כל פעם הריבים הם על אותו נושא?
אולי פשוט כל פעם כשאת רואה שיש בניהם מחלוקת פשוט תנסי לעצור את זה לפני שזה מתחיל ותשתפי את אמא שלך אולי היא תוכל לעזור לך
מקווה שהכל יסתדר לך ויהיה בסדר
אנונימית
שלום אנונימית יקרה...
קורא את מילותייך ומרגיש תחושה מכאיבה של שיברון לב, של כמיהה אל העבר... אם הבנתי אותך נכון, נשמע שהמצב בבית ממש קשה מנשוא ושהוא מותיר אותך מיוסרת וחרדה, כאובה ובלתי נראית... משער שתשישות ותחושה של אובדן גם הם מלווים אותך... ואולי גם תחושה של חוסר מוצא, כאילו אין משהו שניתן לעשות כדי לשפר את המצב...
יקרה... איני יכול לתאר לעצמי כמה מוצפת את ודאי מרגישה.. וכמה מרתיעה היא ההתמודדות השוטפת עם המשפחה... זה כלל לא מובן מאליו שמצאת כוח לכתוב כאן ולהתייעץ...
שולח לך חיבוק סה"רי גדול מאוד ((((((((((אנונימית יקרה))))))))))
אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלינו בצ'אט של העמותה. נהיה שם כדי להקשיב, ולחשוב יחד על המצב...
צירפתי קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
כמו כן, מצרף לך לינק לפודקאסט שלנו בנושא חרדה... ייתכן שתוכלי להיעזר בו או למצוא שם עוד מידע שיוכל לסייע בהתמודדות אל מול המצב... https://sahar.org.il/podcasts/
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך
מתנדב סה"ר
קורא את מילותייך ומרגיש תחושה מכאיבה של שיברון לב, של כמיהה אל העבר... אם הבנתי אותך נכון, נשמע שהמצב בבית ממש קשה מנשוא ושהוא מותיר אותך מיוסרת וחרדה, כאובה ובלתי נראית... משער שתשישות ותחושה של אובדן גם הם מלווים אותך... ואולי גם תחושה של חוסר מוצא, כאילו אין משהו שניתן לעשות כדי לשפר את המצב...
יקרה... איני יכול לתאר לעצמי כמה מוצפת את ודאי מרגישה.. וכמה מרתיעה היא ההתמודדות השוטפת עם המשפחה... זה כלל לא מובן מאליו שמצאת כוח לכתוב כאן ולהתייעץ...
שולח לך חיבוק סה"רי גדול מאוד ((((((((((אנונימית יקרה))))))))))
אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלינו בצ'אט של העמותה. נהיה שם כדי להקשיב, ולחשוב יחד על המצב...
צירפתי קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
כמו כן, מצרף לך לינק לפודקאסט שלנו בנושא חרדה... ייתכן שתוכלי להיעזר בו או למצוא שם עוד מידע שיוכל לסייע בהתמודדות אל מול המצב... https://sahar.org.il/podcasts/
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך
מתנדב סה"ר
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: