המשפחה שלי היא משפחה שכולה (פריקה..)

משפחה שכולה זה להיות המשפחה הזאת שאומרים "וואי מסכנים האבא נהרג". להיות משפחה שכולה זה לא לדעת מה לעשות עם החפצים שאבא השאיר מאחוריו, כמו ספרים,תמונות,בגדים,תעודת זהות. להיות משפחה שכולה זה לעשות בבית פינה שתיהיה רק של אבא, עם תמונה ונר שדולק 24/7. להיות משפחה שכולה זה לשים לב לאט לאט כמה הוא חסר בבית, גם בדברים הכי קטנים. אין מישהו שיראה יותר חדשות,יחכה לי בבית,יוריד את הכלב או סתם יבוא לתת חיבוק. להיות משפחה שכולה זה לבוא לטקסים למרות שאתם עדיין צריכים לעכל את המצב החדש, את האבדה הכל כך גדולה שעברה עליכם. להיות משפחה שכולה זה לקבל בשבוע הראשון שאחרי השבעה פרצופים של רחמים, בבית ספר,ברחוב או בכל מקום אחר. להיות משפחה שכולה זה להבין שאף פעם לא תהיו יותר משפחה שלמה, לפחות לא פיזית. תודה אם קראתם.
רק דבר אחד אחרון, בבקשה אל תצחקו בצפירה ביום הזיכרון, תחשבו רק לשתיי דקות מה עבר על כל חלל ועל המשפחה שלו, זה הדבר הכי כואב שיש.