מה דעתכם על ההתחלה הזאת של הסיפור?

שואל השאלה:
זה היה עוד בייביסיטר רגיל כמו תמיד. הלכתי לבית של ההורים שביקשו ממני לשמור על הילדה שלהם. ילדה בת 6 אוהבת משחקים כמובן רק כשהיא זאת שמנצחת בהם, שונאת סרטים, אוכלת רק אוכל של אמא שלה, בקיצור ילדה מפונקת. אבל אני בסדר עם זה כל חיי שמרתי על ילדים אז זאת לא תהיה בעיה בשבילי. אמרו לי שאני טוב עם ילדים ואני חושב שאני יודע למה. אני מבין אותם יותר טוב מאנשים מבוגרים. הם כל כך תמימים ולא מכירים את העולם הנוראי הזה. אני מעריץ את זה בהם.
ההורים שלה השאירו לי רשימת דברים שאני צריך לדעת כמו איפה נמצא כל דבר שהיא צריכה או מה מרגיע אותה כשהיא בוכה או עצבנית.
התכופפתי אליה כדי לא להפחיד אותה ואמרתי "היי, איך קוראים לך?" ובמקום לענות היא ברחה לחדר שלה היא כנראה מהילדים שמתביישים לדבר עם זרים, זה קרה לי כבר כמה פעמים עם הילדים האחרים ששמרתי עליהם. אני צריך לגרום לה לרצות לשחק איתי לקחתי כמה בובות שמצאתי ולקחתי כפית מהמטבח כדי שיהיה לי שרביט דמיוני "אני המכשף הגדול וחטפתי את הבובות האלה! איפה הגיבורה הקטנה שתציל אותם?" אמרתי בקול כדי שהיא תשמע את זה ואולי זה יעניין אותה. כצפוי זה עבד והיא הציצה מהחדר על מה שאני עושה "איפה הנסיכה הקטנה שתציל את הבובות ממני המכשף הגדול?" אמרתי וראיתי אותה מתקרבת אלי הצבעתי עליה ואמרתי " הנה הנסיכה הקטנה באה להציל אתכם" היא חייכה ורצה אל הבובות "הבובות שלי!" היא אמרה בחיוך ורצה אלי, התחלתי לברוח והיא רדפה אחרי, בטח הריצה הזאת תרדים אותה קצת "תנסי לתפוס אותי ותגנבי לי את שרביט הקסם שישחרר את הבובות!" אמרתי לה וחייכתי, אני גם דיי נהנתי מזה. זה ילדותי אבל אני אוהב לשחק בזה, זה גורם לי להרגיש כאילו חזרתי להיות ילד. הילדות שלי הייתה קצרה, כשאחים שלי נולדו הייתי צריך להתבגר מהר ולהיות אחראי מספיק בשביל לשמור עליהם. אז כשאני יכול לשחק עם ילדים קטנים במשחקים הילדותיים האלה זה מרגש אותי וגורם לי להרגיש שוב ילד. אבל ברור שאני צריך עכשיו להפסיד בכוונה כדי שהיא לא תבכה, עשיתי את עצמי נופל והיא קפצה עלי ולקחה את השרביט "לאא!!" צעקתי ועשיתי את עצמי מת בזמן שהיא צחקה ושיחררה את הבובות מה"כלא" שלהן. קמתי מהרצפה והלכתי אליה, ניסיתי לשאול אותה שוב איך קוראים לה והפעם היא ענתה "אני הנסיכה ג'יין" זה היה חמוד, הזכיר לי את אחותי כשהייתה יותר קטנה. "נסיכה קטנה את רעבה?" שאלתי בחיוך כדי לא להפחיד אותה "אני רוצה חטיף!" היא ענתה בחיוך. "חטיף זה למי שמסיים ארוחת ערב, קודם אוכל ואז קינוח אוקיי?" הסברתי לה והיא הנהנה להבנה, הלכתי למטבח לבדוק מה ההורים שלה השאירו לה לאכול, היה שם קופסת אוכל עם פתק שכתוב בו "לחמם ולאכול, בתיאבון" לקחתי את קופסת האוכל ושאלתי את ג'יין אם היא יודעת איפה המיקרו, היא הצביעה לכיוון שלי ושמתי לב שהוא מאחורי, שמתי את קופסת האוכל במיקרו וניסיתי לדבר עם ג'יין כדי לא לשעמם אותה "את אוהבת בובות?" שאלתי והיא ענתה בהתלהבות "כן! אני ממש אוהבת בובות! יש לי בובה סופר גדולה גדולה במיטה והמון פרווה, ובובה של חתולי גורי תינוק, והמון המון בובות!" אני הנהתי וחייכתי אליה כדי שתרגיש שזה מעניין אותי "אה באמת? יש לך המון המון בובות?" שאלתי והיא הנהנה במהירות עם חיוך ענק על הפנים, עשיתי את עצמי מופתע ושמח, לפעמים בשביל לדבר עם ילדים צריך להיות מזויף, צריך לנסות להיכנס לעולם המושלם שלהם ולהיזהר לא להרוס אותו. המיקרו ציפצף, זה מוכן. "אני עכשיו אביא לך לאכול, תשבי בשולחן טוב?" ביקשתי ממנה בזמן שחיפשתי צלחת למזוג לה את האוכל "מצאתי" אמרתי לעצמי והלכתי אליה "תגידי לי כמה לשים, כשאת לא רוצה עוד תגידי 'סטופ' אוקיי?" הסברתי לה, אני לא רוצה לשים לה יותר מידי ואז היא לא תאכל הכל אז אני אצטרך לזרוק, אסור לבזבז אוכל. היא הנהנה להבנה בערך אחרי ה3 כפיות הראשונות היא אמרה "סטופ!" והגשתי לה הצלחת "אם תרצי עוד תבקשי ממני טוב?" אמרתי לה והיא התחילה לאכול

קטלני מטורף ממש אהבתי

שואל השאלה:
תודהה

זה טוב אבל חסר עדיין סימני פיסוק

שואל השאלה:
כן אני קצת שכחתי לשים חחח תודה

נראה ממש טוב
יש לי הערה אחת קטנה ולא משמעותית, הבייביסיטר מדי מדגיש את זה שהוא מזייף התעניינות בילדה כדי שתרגיש טוב. מספיק להגיד את זה לדעתי פעם אחת

שואל השאלה:
תודה על ההערה:)

מהמם! לדעתי פחות לחזור על המילה בייביסטר אבל חוץ מזה זה קטלני. ובמידה ואת קוראת ווטפאד, אשמח להמליץ לך על הספר שלי - לב בתחבולות. אשמח לחוות דעתך.

יפה כל הכבוד

שואל השאלה:
תודה:)
אני אקרא אותו^^

וואי יפה, בעיקרון על מה הסיפור מדבר?

שואל השאלה:
על מישהו שאיבד את האמון בחיים הוא גדל מוקדם מידי ואז אחות של הילדה הקטנה מגיע לבית היא מתאהבת בו ומנסה להראות לו דברים טובים בעולם אבל עדיין לא כתבתי את זה בנתיים כתבתי רק את הבייביסיטר