אני כותבת סיפור, מה דעתכם (זאת רק ההתחלה)?

ראיתי אותה.

זה היה בחודש הראשון של כיתה ז', היא הייתה ביישנית, סגורה, ובעיקר מסקרנת. לא חשבתי
שניהיה חברות, ונעבור דרך ביחד שתשנה בשביל שתינו את החיים, אבל למרבה ההפתעה
זה קרה.
אני זוכרת את הימים הראשונים שלי בכיתה ז',
כולם מתרגשים, עם ציפיות חיוביות מהשנה ובעיקר חסרי וודאות לגבי עתידם בבית ספר.
גם אני הייתי כזו, לא חשבתי שאני אצליח להתחבר לאף תלמיד/ה, אבל ראיתי אותה והיא
מאוד סיקרנה אותי, לכן ניגשתי עלייה וככה הכרנו. 'היא באמת מיוחדת, אפילו קצת מזכירה
אותי', חשבתי באותה תקופה.
נהנתי איתה מאוד לאורך השנה, זו גם הייתה
שנה עם המון טיולים וסיורים, כך שיצא לנו לצבור חוויות ביחד ולהנות אחת מהשנייה, זאת
הייתה תקופה מדהימה שאזכור לכל החיים.
עברה שנה, ועלינו לכיתה ח'. אני זוכרת את מחצית א' הערורה הזו, שבה הפנמתי עד כמה
הלימודים חשובים והתחלתי להשקיע את כל כולי בשביל לקבל ציונים טובים, זה הרגיש כאילו
קיבלתי מכה חזקה בראש. היא הייתה איתי, ידעתי שהיא פה בשבילי. זאת הייתה אחת מהתקופות החשוכות בחיי שבו היא
תמיד הזכירה שהיא פה בשבילי. אחרי חצי שנה התחלתי להתאהב בה וחשבתי
ששוב נידפק לי הראש. יש לי משפחה
הומופובית וגזענית, והיה לי כל כך מוזר להתאהב במישהי, בצבע עור שונה מימני,
וכשההורים פוסלים אנשים כאלה.
הרגשתי מבולבלת, לא באמת הבנתי מה קורה
איתי, אבל זאת הייתה תחושה כל כך טובה, טובה מאוד. זה עשה לי טוב כל ההתאהבות הזו,
ולא היה לי איכפת שהיא מהאנשים שההורים שלי שונאים - אהבתי אותה בכל ליבי ורציתי
להיות איתה אפילו יותר מבעבר.
ואז הגיע ספטמבר 2018, כשכבר עלינו לכיתה ט".....