מה דעתכם על ההקדמה הזאת לסיפור?

היומן. המקום הבטוח היחיד שיש לי בתוך הבית הגדול הזה. לא משנה כמה הוא גדול מבחוץ כל כך צפוף מבפנים ואין פרטיות.... סליחה, שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי גיימס. מעניין מה הדבר הראשון שחשבתם עליו כששמעתם את השם הזה. תנו לי לנחש: ילד אמריקאי להורים פלצנים. אז כן, צדקתם. אני גר בניו יורק וזה כבר מתחיל כמו סיפור קלאסי רק שלא, החיים שלי אפשר להגיד מושלמים: כסף לא חסר לנו ובכלל לא, גם חברים לא חסר ויש לי משפחה אוהבת. תלוי איזה משפחה... אני בן יחיד, ויש אתה הורים שלי- ההורים שאני כל כך אוהב ומעריך חבל שהם לא אותי. מאחורי כל המסכות והחומות של החיים מושלמים מסתתר ילד שמרגיש כאבל על הוריו. הבן אדם היחיד שאני באמת סומך עליי והוא עליי זאת סבתא בת'.
אתם עדיין פה? כי אולי לא הסברתי זה מקום פרטי. המקום היחיד שבטוח, כנראה שכבר לא. אבל אל תלכו תישארו! אם נשארתם אז לא תבינו לפחות מי זה הילד האומלל מאחוריי המסכות הגדולות והעבות?