אתם מכירים אנשים עם חרדות חברתיות שמשרתים בצה"ל?

אני עצמי..
הייתה לי חרדה חברתית מאוד קשה מהילדות עד הצבא, אבל אני יכולה להגיד שהצבא היה הדבר שהכי עזר לי לחרדה החברתית, בגלל ששם זאת הפעם הראשונה בחיים שזורקים אותך למים העמוקים ואין מי שידאג לך רק את לעצמך. אם לא תדברי ותעשי בשביל עצמך לא תשיגי כלום.

זה היה מפחיד אבל לא הייתה לי ברירה וככה התחלתי להשתחרר לאט לאט.
בטירונות התחלתי לדבר עם בנות יותר בעיקר כי הן באו אליי ראשונות וניסו להכיר אותי,
אחר כך הסדיר עדיין הייתי ביישנית אבל במצב הרבה יותר טוב, היה לי תפקיד שהייתי אמורה לקבל אנשים זרים ולדבר איתם ולהתקשר לאנשים מסוימים בטלפון,
בפעמים הראשונות הייתי בוכה ומקבלת התקפי חרדה כי לא הייתי מסוגלת להתקשר בטלפון, אבל לאט לאט התרגלתי.

היום אני בת 25 ותודה לאל אין לי יותר חרדה חברתית בעיקר בזכות הצבא, והעבודה שהייתה לי אחרי הצבא.

הבנתי שהשיטה הכי טובה ואולי היחידה לטפל בחרדה חברתית זה להחשף כמה שיותר ולהתמודד עם הפחד. לא להשאיר לעצמך ברירה ולא לבקש מאחרים לעשות דברים בשבילך

שואל השאלה:
ואיך איתם?

וואי מאוד
כולם התחילו לדבר איתי ולנסות להכיר אותי וכולם בסוף נהיו חברים שלי למרות שהייתי מאוד ביישנית.
השוק שקיבלתי כשהבנתי שבצבא הרבה יותר נחמדים מבתיכון, כולם ממש אחד אחד היו נחמדים אליי

שואל השאלה:
הטירונים או המפקדים יותר?

גם וגם
פשוט כולם היו נחמדים!
(חוץ מאיזה רס"ר אבל הוא לא היה נחמד לאף אחד אז לא היה לי אכפת)

שואל השאלה:
שמח לדעת נותן לי תקווה
ותגידי ידעת את התפקיד שלך מראש או קבעו לך אותו בבקו"ם באותו יום?

קבעו לי באותו יום.. לא היה לי כיוון למה אני רוצה רק ביקשתי בלי הרבה אנשים והלכתי לכמה מקומות לראיונות ולא התקבלתי כנראה כי נראתי להם ביישנית מידי עד שבסוף הגעתי לראיון באפסנאות ושם קיבלו אותי והיה לי שם הכי כיף בעולם.. אמנם קשה מבחינת החרדה חברתית אבל התפקיד עזר לי מאוד עם זה

שואל השאלה:
אנשים היו נחמדים ומקבלים שם?