אנשים עם חרדות חברתיות כנסו שנייה

זה שאין אומץ לפנות לאנשים שלא מכירים כי מתביישים או מתפדחים יש לי את זה בקטנה

אני אתאר לך את זה ככה, האם את צריכה לנשום עמוק ולהגיד לעצמך שכלום לא יקרה הרבה פעמים כשאת רוצה לגשת למישהו כל פעם מחדש? אם כן יש סיכוי גדול שיש לך חרדה חברתית

זה גם למישהו שמכירים או רק לאנשים חדשים

גם וגם

נגיד דפקתי על הבית של ידידה שאף פעם לא פגשתי אותה ולקח לי 10 דקות עד שהיה לי אומץ לדפוק אצלה ולהפתיע אותה

היא בסוף לא היתה בבית והיתה לי פדיחה של החיים

התחלתי לחרטט שאני מעמותה של חולי סרטן ואם רוצים לתרום

זה יכול להיות סתם מלחץ/התרגשות, אני מדברת על נגיד ללכת לבית של חבר ממש טוב ולפחד לדפוק

זה אין לי האמת אני נכנס לבית של חברים בלי לדפוק אבל הפסקתי עם זה כי יש לי חברים דתיים שהאמא לא תמיד עם כיסוי ראש וזה פדיחה של החיים

אני מפחדת לצאת מהבית ובמיוחד להיות בבית ספר זה הרגשה כאילו כולם מסתכלים עליך כולם מדברים עלייך כמובן בדברים שלילים גם אם זה לא נכון אתה מרגיש חרדה ברגע שאתה צריך ליצור שיחה או אינטרקציה עם אנשים אחרים במיוחד שאתה לא נפתחת אליהם

בתור אחת שהייתה לה חרדה חברתית בין הקשות ואני בטיפול מאוד אינטנסיבי . אני יכולה להגיד לך שלא הצלחתי להסתכל בעיניים, לדבר, לנהל שיח, ראיתי בן אדם שאני מכירה ברחוב התחבאתי מהפחד, לא הצלחתי ליצור קשרים או אפילו לתקשר היו מדברים איתי ולא הייתי מצליחה לענות כי באמת לא הצלחתי . היו משפילים אותי בבית ספר והייתי מורידה את הראש, לא הצלחתי לענות והייתי נכנסת להתקפי חרדה מתנשמת בוכה וצורחת ומתחבאת . הייתי מגיעה לבית ספר ובורחת הביתה כי לא היה לי אומץ להיות בחברת אנשים . בכיתה ז התחלתי לא לצאת מהבית . אשמח שתדברי איתי יפה שלי אני פה בשבילך.

זה לחשוב על כל משפט שיוצא לך מהפה כמה וכמה פעמים, הלריץ בראש כל דבר אפשרי שיכול לצאת מזה. כל הזמן להתחמק מדברים וסיטואציות חברתיות, להריץ סרטים בכל פעם ששומעים צחקוק כי את חושבת שזה עלייך, להיות בודד, לפעמים גם לגמגם בשיחה מול ילדים (ובפועל אני לא אחד שמגמגם בכלל זה רק ככה) ולקבל מיני התקף חרדה כל פעם שמישהו עובר ברחוב. אני יכול להמשיך עם זה עוד שעות

חרא של דבר :(

נשימות עמוקות
לרוב בלחץ
לב דופק חזק
לא מסתכלים למישהו בעיניים
לא יכולה להתחיל שיחה. ואם כן אז אני בכוח מכריחה את עצמי..
פחד ללכת לחנויות/למקומות לבד.