יש לכם דבר תורה לשבת? לא מצאתי..

בטח! (:

בפרשת שמיני כתוב "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" כלומר בקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבינו ואהרן הכהן לומר לעם ישראל שלא יאכלו את כל חיות העולם והקדוש ברוך הוא מדריך אותם איזה חיות מותר ואיזה חיות אסור
בעצם כל החלק הזה בפרשה עוסק בדבר מאוד חשוב ומשמעותי בחיים שלנו וזה האכילה והדבר הזה גם מתקשר לפסח שמתעסק הרבה במה שקשור לפה ובעיקר לעניין האכילה לדוגמה קרבן פסח אכילת מצווה ומרור וכו' אבל לפני שעוסקים בכל העניין הזה של המאכלות אסורות צריך להבין למה זה נכנס דווקא פה ויוצר הפסק בין המוות של בני אהרן לבין מה שעושים אחרי המוות שלהם כי רק עוד שלוש פרשות יהיה פרשת אחרי מת ושם כתוב "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ" שם הקדוש ברוך הוא מצווה את אהרן הכהן על כל סדר עבודת הכהן ביום כיפור שזה בעצם התיקון למה שהיה עם נדב ואביהו יש מה להאריך אבל בקצרה הסיבה לכך שיש הפרש בין מות בני אהרן לבין התיקון היא שכל העניינים שיש בין המוות שלהם לבין עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים מלמדים על תיקון של זוהמה שיש בגוף כדי שהגוף יהיה כלי קיבול לאור העליון והתיקונים של הזוהמה הם: 1. מאכלות אסורות שהן קשורות לגוף כי הגוף נבנה מהאוכל 2. טומאה וטהרה שהם דברים שגם כן קשורים בגוף 3. הצרעת שהיא טומאה שבאה בגוף ועל ידי הגוף ורק אחרי שמתקנים את הגוף - אפשר לפעול לתיקון של עבודת הכהן ביום הכיפורים שהיא עבודה לכלל עם ישראל
גם מאכלות אסורות וגם צרעת שניהם קורים בפה מאכלות אסורות על ידי האכילה וצרעת על ידי דיבור לשון הרע ויש כאן שתי שאלות שאלה ראשונה למה הפה בכלל כל כך מרכזי בחיים שלנו? ושאלה שנייה למה פסח כל כך קשור לפה של האדם? הלשון זה האיבר היחידי שיכול להיות גם חיצוני וגם פנימי לעומת שאר האיברים שהם או חיצוניים או פנימיים והעיקר בפה זה דווקא הדיבור והדיבור הוא משהו שמשפיע בעולם ומה שהדיבור עושה הוא לוקח מחשבה שהיא "סמויה" ופנימית וחושף אותה לעולם על ידי הדיבור בעצם המחשבה רומזת לעולם הנסתר והדיבור זה להוציא מהנסתר לגלוי וזה חלק העבודה של עם ישראל כמו שהנביא אומר "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" כלומר הקדוש ברוך הוא בבחינת נסתר וכתוב "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" כלומר עם ישראל מספרים ומגלים את הפעולות של הקדוש ברוך הוא
פעולת האכילה היא בדיוק ההפך מפעולת הדיבור כי פעולת האכילה היא לוקחת מהחיצוניות ומכניסה אותו אל הנסתר אל הפנים ובעצם אותו האוכל עולה ממדרגת דומם-צומח-חי למדרגת אדם ועם אותו אוכל שזה מה שבונה את האדם אנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות ויוצא מזה שכשאדם לוקח את האוכל הוא מעלה אותו למדרגה רוחנית כלומר האדם הוא כביכול כמו "שער השמיים" כלומר הוא החיבור בין הגשמיות לרוחניות
לסיכום יש כאן שתי בחינות של עם ישראל שנעשות על ידי הפה בחינה אחת של לחבר את התחתונים לעליונים ובחינה שנייה לחבר את העליונים לתחתונים ובעצם יוצא מזה שהפה הוא האחראי בשורש שלו לכל מה שקורה במציאות בין אם זה משהו טוב ובין אם זה משהו רע ובגלל זה חג הפסח שהוא חג מאוד מרכזי סובב סביב הפה כדי לתקן את הטומאה ולהעלות את הפה לקדושה
ועכשיו נעבור לעניין של מאכלות אסורות בעצם הבנו שמה שאדם אוכל הוא מה שבונה את האדם כלומר האוכל הוא כביכול כמו "חלקי חילוף" לגוף האדם והאדם צריך לבנות את הגוף שלו מדברים איכותיים והאדם לא יכול לחלק בין הגוף שלו והנשמה שלו כלומר האדם לא יכול להיות מושחת במידות שלו אבל להיות אדם שמטיף כל היום על מוסריות וקדושה ובעצם לומר "אני חושב מחשבות אציליות וזה לא משנה איך אני מתנהג" כי זה משנה מאוד כי זה תורת חיים זאת מציאות חיים אחת הכל צריך להיות מחובר אל הקודש אי אפשר לומר "אני מחובר לקדוש ברוך הוא בתפילות שלי במחשבות שלי אבל מה זה משנה המעשים?" כי זה לא ככה! כי האור האלוקי צריך להופיע בבחינת "ממלא כל עלמין" כלומר שהוא צריך להיות בכל העלומות ואם האור לא נמצא בעולם התחתון הוא גם לא יתגלה בעולם העליון כי כל הגילוי של האור האלוקי אפילו בעליונים הוא תלוי בגילוי שלו בתחתונים ואם הגוף מזוכך - ממילא הנשמה כולה תתגלה באור עצום ואם הגוף בטומאה - ממילא הנשמה לא יכולה להתגלות בפועל והאור מסתלק וכדי שתשרה שכינה באדם כדי שהנשמה תתגלה בו שהלב שלו יחיה חיי אמונה ושהמידות והמחשבות שלו יהיו טהורות - הוא צריך שגוף שלו לא יהיה טמא "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" וחכמים אומרים בגמרא "אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם" כי אם אדם מטמא את הגוף שלו זה מטמטם את הלב שלו וזה גורם לניתוק רוחני מהקדוש ברוך הוא והאדם מתקלקל ונשאלת השאלה ממה בכלל האדם מתקלקל? מה כל כך נורא בחיות לא כשרות? בקצרה בכל דבר במציאות יש ניצוצות קודש עוד מימי ברירת העולם והחיות שאסור לנו לאכול הן חיות שקשורות לבחינות מקולקלות שקשורות למציאות של רע כמו שיש לדוגמה מחשבות רעות ככה יש חיות רעות ולכן התורה אומרת לנו לאכול מהחיות הטהורות שקשורות לבחינות מתוקנות וקשורות למציאות של טוב ובגלל זה גם התורה מתחילה קודם במאכלות אסורות ורק אז עוברת לצרעת כי יש מאכילת מאכלות אסורות יש קלקול באדם ואותו קלקול משפיע על נפש האדם ובגלל זה האדם עובר עבירות... ואנחנו גם רואים בפסח שאפשר לקרוא את ההגדה "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך" כלומר רק כשיש מאכל טוב זה יגרום לנו לדבר דברים טהורים ומאירים

שבעזרת השם נזכה להתעלות מעלה מעלה בזכות הדבקות בטוב שנזכה בע"ה לראות את משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:

המדרש מגלה לנו שאומות העולם נשאלו טרם
מתן תורה אם ברצונן לקבל את התורה, אך הן
סירבו לקבלת הנחיות-חיים שיאלצו אותן לצאת
מאזור הנוחות ולהיכנס לאזור המחויבויות. האומה
הישראלית הצהירה "נעשה ונשמע", ובכך קיבלה על
עצמה את התורה. אך לא זו הנקודה שבה הקב"ה
בחר בנו כעם, אלא עיקר הסיבה להצעת התורה
לכל האומות היא כדי שלעתיד לבוא לא יתלוננו בני
אומות העולם על כך שלהם לא ניתנה תורה, ושאם
היו מציעים להם, הם היו מקיימים.
בנוסף, אין ב"הגשת" הצעת התורה לאומות השונות
שום בחירה מצידו של ה'. אם כך, מתי בורא עולם בחר
בעם היהודי להיות לו לעם סגולה?
התשובה לכך נמצאת בתחילת ההיסטוריה, עם
בריאת העולם. התורה מתחילה במילים "בְּ רֵאשִׁ ית בָּ רָא
אֱלֹקִ ים", ורש"י, מגדולי פרשני התורה, מבאר: "בשביל
התורה שנקראת 'רֵאשִׁ ית דַּ רְ ּכֹו' )משלי ח', כ"ב(, ובשביל
ישראל שנקראו 'רֵאשִׁ ית תבואתו' )ירמיהו ב', ג'(". כלומר,
הסיבה לשמה ברא ה' את הבריאה כולה היא בשביל
התורה ובשביל ישראל. זאת אומרת שעם ישראל נבחר
מראשית הבריאה, עוד הרבה לפני מעמד הר סיני או
האבות הקדושים. אז למה ה' ייעד מראש דווקא את
עם ישראל, מכל אומות העולם, לתפקיד של עם נבחר?
הכול מתחיל עוד בעולם הנשמות. יש שני סוגים של
שורשי נשמה שורש אחד הוא של נשמות שמקורן
בעולם האצילות, מתחת כיסא הכבוד, והן הנשמות
הקדושות, אשר מיועדות מעת בריאת העולם לתפקיד
של להיות עמו של ה', ושורש שני הוא של נשמות
שמקורן בעולם הבריאה התחתון, והן מתחילת
בריאתן לא נועדו להוביל את העולם אל תיקונו.
נשמתו של אדם הראשון היתה נשמה 'כוללת',
המכילה את נשמותיהם של כל באי עולם, והאדם
הראשון הוא זה שהיה אמור להוביל את העולם אל
תיקונו, אלא שהוא חטא ועבר על דבר ה', וגרם בחטאו
קלקול בנשמה הכללית, שכללה את נשמות הקדושה
שהן נשמות בני ישראל, ולא היה עוד ראוי לקבל את
התורה ולהביא את העולם אל התיקון.
בעקבות חטאו נשמות קדושות יצאו ממנו ונבלעו
בתוך הטומאה, וכך למעשה שני סוגי הנשמות
התערבבו אלו באלו. משם התחיל תהליך של בירור
וזיכוך בין שני סוגי הנשמות, שנמשך עד גלות מצרים.
לאחר תהליך הבירור ויציאת מצרים, בעת קבלת
התורה במעמד הר סיני, הפך העם העברי להיות
לאומה היהודית, עמה כרת הקב"ה ברית עולמים
מתי היה הרגע הנכון?
ה' בחר באברהם אבינו, בעקבות מסירותו לבורא עולם,
להיות לאב האומה הקדושה, שבה יהיו נשמות הקודש
אשר יפעלו להחזיר את העולם לתיקונו על ידי קיום התורה
והמצוות. ובהמשך בחר הקב"ה ביצחק אבינו וביעקב אבינו,
אשר גם הם מסרו את נפשם למען ה', ונשמותיהם כבר
היו מהנשמות השייכות לשורש נשמות הקדושה, להבדיל
מישמעאל ועשיו, אשר שייכים לנשמות הטומאה.
רבי יהודה לייב אשלג, המכונה "בעל הסולם" על שם
פירושו על ספר הזוהר, מגלה לנו במאמרו "מתן תורה" כי
היה ניתן להעניק את התורה רק בזמן שיהיה שיעור של
אומה שלמה, כפי שהיה בעת יציאת מצרים, כאשר היו
600,000 איש )זכרים מעל גיל 20(, והיתה נציגות לכל נשמה
כוללת )השאר היו חלק מאותה נשמה כוללת(. הסיבה
שלא היה ניתן לתת את התורה לפני התהוות שיעור אומה
שלמה, וודאי שלא בזמן האבות הקדושים, שהיו יחידים,
היא משום שהם לא הוכשרו לעסוק במצוות של בין אדם
לחברו ו"ואהבת לרעך כמוך", שהן, יחד עם המצוות שבין
אדם למקום, מובילות לתכלית הבריאה של דבקות בה'.
עוד מסבירים המקובלים כי רוב ניצוצות נשמות הקדושה
)= נשמות בני ישראל( נשבו בקליפות טומאת מצרים, שם
הטומאה שלטה ביתר שאת משאר מקומות העולם ולכן
ניצוצי הקדושה נשבו דווקא שם, והיה צריך להוציאם
ולהביאם אל הקדושה. לכן הודיע הקב"ה לאברהם כאשר
בחר להוציא דווקא ממנו זרע קודש, כי זרעו ייאלץ לרדת
לגלות במצרים. רק לאחר שהגיעו למ"ט שערי טומאה ורוקנו
את כל ניצוצי הקדושה ממצרים, יכלו להיגאל. וזאת בנוסף
לתיקונים וייסורים שהנשמות היו צריכות לעבור בזמן
גלות מצרים, כדי לתקן חטאי עבר מגלגוליהם הקודמים
בדור המבול ובדור הפלגה. לאחר המירוק והזיכוך של גלות
מצרים, וכן לאחר הוצאת ניצוצות הקדושה מהטומאה,
נשמות ישראל היו ראויות לקבל את התורה ואת התפקיד
הנעלה של הובלת הבריאה אל תיקונה.

בשמחה :)

השבת חל ראש חודש ניסן ואנו קוראים בשבת את פרשת החודש. פרשה זו מתחילה "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". השנה על פי התורה בעצם מתחילה בזמן אחר מהמקובל בעולם החקלאי של פעם. השנה החקלאית התחילה בסתיו, באזור חודש תשרי, אז זרעו, במשך החורף הגשמים הרוו את האדמה. באביב התבואה התחילה לצמוח עד שגמרה בתחילת הקיץ. בחודש סיון בערך קצרו את התבואה. היא התיבשה כל הקיץ בשדה ובסוף הקיץ אספו אותה לאסם.

מדוע אם כן התורה בוחרת להתחיל את השנה 'באמצע'?

אני חושב שהתשובה היא שהתורה רוצה שנתחיל את השנה בפריחה, בצמיחה, בזמן שהטבע קם לתחיה אחרי תרדמת החורף.

כך אנחנו יכולים למלא את יעודינו בעולם ולעבוד את ה' באופן השבת חל ראש חודש ניסן ואנו קוראים בשבת את פרשת החודש. פרשה זו מתחילה "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". השנה על פי התורה בעצם מתחילה בזמן אחר מהמקובל בעולם החקלאי של פעם. השנה החקלאית התחילה בסתיו, באזור חודש תשרי, אז זרעו, במשך החורף הגשמים הרוו את האדמה. באביב התבואה התחילה לצמוח עד שגמרה בתחילת הקיץ. בחודש סיון בערך קצרו את התבואה. היא התיבשה


הכי ראוי. מתוך שמחה, מתוך הבנה שהתורה נועדה להצמיח ולגדל אותנו ואת כל העולם כולו ולהיות קרובים לרבונו של עולם. כך גם יציאת מצרים היא בחודש האביב וכמו שהרב קוק זצ"ל כתב: יציאת מצרים תשאר לעד האביב של כל העולם כלו

שבת שלום ושנזכה תמיד לפרוח ולהתחדש

אוי לא מצאת..... אולי תחפש בגוגל.. חה..
בשביל שלא ימחקו:
למה בפרשה מוזכרת הבהמה הרבה אך כחי עצמי לא אפילו פעם אחת? כי נותר האדם מן הבהמה אומר רש"י בהמה לא תחיה, מכאן שדרגתו של אדם לא רק גדולה מהבהמה, אלא אף מהגוי. שהרי יש דומם, צומח, חי, מדבר, ויהודי. יהודי הוא מעל הכל, מעל הבריאה.
שבעזרת השם תהיה שבת שלום ושיבוא משיח צדקנו