6 תשובות
שמעתי משהו יפה בהתוועדות
מה העיניין של השכרון? למה צריך להשתכר?? התשובה היא בגלל שכל הנס קרה במשתה, במשתה אחשוורוש ציווה להרוג את ושתי, במשתה אחשוורוש כעס על המן וכך ניצלו היהודים.
אבל עדיין,
עד כדי לא להבחין בין ארור לברוך???
אלא,
בפורים הכל מעל מדידה והגבלה,
מעל הטבע
בראייה של הקב"ה
שאז בעצם הנשמה אין העלם של ארור וברוך
ואז גם אפשר לבקש מהקבה הכל כי העולם כבר לא תופס מקום
אין שום עיניין של הגבלה, של העלם והסתר
הכל אפשרי ואפשר לבקש הכל
וזה העיניין של לא להבדיל בין ארור לברוך
עד שההגבלות המניעות והעיכובים לא ירגשו אותנו(ואשה לא משתכרת כי מצד עצמה גבוהה יותר להגיע לרמה כזו)
מה העיניין של השכרון? למה צריך להשתכר?? התשובה היא בגלל שכל הנס קרה במשתה, במשתה אחשוורוש ציווה להרוג את ושתי, במשתה אחשוורוש כעס על המן וכך ניצלו היהודים.
אבל עדיין,
עד כדי לא להבחין בין ארור לברוך???
אלא,
בפורים הכל מעל מדידה והגבלה,
מעל הטבע
בראייה של הקב"ה
שאז בעצם הנשמה אין העלם של ארור וברוך
ואז גם אפשר לבקש מהקבה הכל כי העולם כבר לא תופס מקום
אין שום עיניין של הגבלה, של העלם והסתר
הכל אפשרי ואפשר לבקש הכל
וזה העיניין של לא להבדיל בין ארור לברוך
עד שההגבלות המניעות והעיכובים לא ירגשו אותנו(ואשה לא משתכרת כי מצד עצמה גבוהה יותר להגיע לרמה כזו)
אהבתי את ה 3 האחרונים.
אני בן תורה שעוזר לכולם. מוזמנים לפנות ולהיעזר.
אני בן תורה שעוזר לכולם. מוזמנים לפנות ולהיעזר.
פרשת ויקרא-זכור:
פרשת ויקרא פותחת בפסוק: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו".
האות א' במילה "ויקרא" קטנה יותר ביחס לשאר האותיות והיא נקראת א' זעירא.
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מסביר שהאות א' זעירא מלמדת על מידת הענווה האמיתית שזכה לה משה רבנו, שהיה ענו מכל אדם.
הצדיקים הבעש"ט הקדוש ור' נחמן החשיבו מאד את מידת הפשיטות והענווה ולימדו שרק כאשר אנו באין, בביטול עצמי ,אנו מבטלים עצמנו לפניו יתברך ומבינים שהכל ממנו.
בספר משלי מובא שהענווה מביאה למידות רבות ואף לעושר וכבוד: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת הִ' עשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיים".
פרשת ויקרא פותחת בפסוק: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו".
האות א' במילה "ויקרא" קטנה יותר ביחס לשאר האותיות והיא נקראת א' זעירא.
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מסביר שהאות א' זעירא מלמדת על מידת הענווה האמיתית שזכה לה משה רבנו, שהיה ענו מכל אדם.
הצדיקים הבעש"ט הקדוש ור' נחמן החשיבו מאד את מידת הפשיטות והענווה ולימדו שרק כאשר אנו באין, בביטול עצמי ,אנו מבטלים עצמנו לפניו יתברך ומבינים שהכל ממנו.
בספר משלי מובא שהענווה מביאה למידות רבות ואף לעושר וכבוד: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת הִ' עשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיים".
*"פרשת ויקרא"*
בפרשתנו אלוקים מצווה את משה על הקרבת הקורבנות, יש כמה סוגי קורבנות, קורבן עולה שעולה בשלמות על גבי המזבח. מנחה, שהיא קורבן צמחוני. קרבן חטאת שבא ככפרה על עבירה. קרבן עולה ויורד שערכו הכספי משתנה בן אדם עני לעשיר. וקרבן אשם שבא בעיקר על עבירות ממון.
אבל לא כל כך מובן, למה בעצם אלוקים רוצה שנשרוף בשר על גבי המזבח? מדוע דווקא ''קורבן'' הוא מה שמכפר על העוונות שלנו?
ויותר מזה, קורבנות הם הדבר היחיד שכתוב עליו ''ריח ניחוח לה' '' כביכול הקב''ה מתענג מהקורבנות, מדוע בעצם?
מסביר הרבי, שהקרבן בא כדי להזכיר לנו שגם בנו יש בהמה, שגם בתוכנו יש חלק אינטרסנטי ובהמי, כמו שהבהמה רק מחפשת את הנוחות והתענוג העצמי שלה בלי לשים לב בכלל למה שקורה מסביבה.
הקרבת הקרבן הוא ביטוי לכך שאנחנו מוכנים להשליך ולהקריב מעצמנו את הרצונות האנוכיים והרעים ולשעבד את עצמנו לבורא.
וכמו שאומר השופט שמואל ''החֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב, מֵחֵלֶב אֵילִים.''
כלומר כל מהותו של הקרבן נועדה לבא כביטוי של הקשבה וקבלת מרות הבורא. וזה הדבר שהקב''ה נהנה ממנו כאשר אנחנו מקריבים את הקורבן.
*מה אנחנו יכולים ללמוד מהקרבת הקרבן?*
קורבנות נשמע כמשהו שמאוד רחוק ומנותק מהיום יום שלנו, אבל האמת היא שבכל רגע יש סביבנו דברים שאנחנו יכולים ''להקריב'' מעצמנו.
להתגבר על הרצון האנכי, ולהעניק מעצמנו לבורא ולסביבה, ולמשל להקריב מהזמן שלנו ולהתפלל להקב''ה, להקריב ממון שלנו ולתת לאדם הזקוק לו. ועוד ועוד רגעים רבים, אותם אנחנו יכולים להפוך ל''ריח ניחוח לה'''
*שבת שלום!*
*לזכות עם ישראל, שנזכה לונהפוך הוא, שישלטו היהודים המה בשונאיהם, תיכף ומיד ממש!*
בפרשתנו אלוקים מצווה את משה על הקרבת הקורבנות, יש כמה סוגי קורבנות, קורבן עולה שעולה בשלמות על גבי המזבח. מנחה, שהיא קורבן צמחוני. קרבן חטאת שבא ככפרה על עבירה. קרבן עולה ויורד שערכו הכספי משתנה בן אדם עני לעשיר. וקרבן אשם שבא בעיקר על עבירות ממון.
אבל לא כל כך מובן, למה בעצם אלוקים רוצה שנשרוף בשר על גבי המזבח? מדוע דווקא ''קורבן'' הוא מה שמכפר על העוונות שלנו?
ויותר מזה, קורבנות הם הדבר היחיד שכתוב עליו ''ריח ניחוח לה' '' כביכול הקב''ה מתענג מהקורבנות, מדוע בעצם?
מסביר הרבי, שהקרבן בא כדי להזכיר לנו שגם בנו יש בהמה, שגם בתוכנו יש חלק אינטרסנטי ובהמי, כמו שהבהמה רק מחפשת את הנוחות והתענוג העצמי שלה בלי לשים לב בכלל למה שקורה מסביבה.
הקרבת הקרבן הוא ביטוי לכך שאנחנו מוכנים להשליך ולהקריב מעצמנו את הרצונות האנוכיים והרעים ולשעבד את עצמנו לבורא.
וכמו שאומר השופט שמואל ''החֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב, מֵחֵלֶב אֵילִים.''
כלומר כל מהותו של הקרבן נועדה לבא כביטוי של הקשבה וקבלת מרות הבורא. וזה הדבר שהקב''ה נהנה ממנו כאשר אנחנו מקריבים את הקורבן.
*מה אנחנו יכולים ללמוד מהקרבת הקרבן?*
קורבנות נשמע כמשהו שמאוד רחוק ומנותק מהיום יום שלנו, אבל האמת היא שבכל רגע יש סביבנו דברים שאנחנו יכולים ''להקריב'' מעצמנו.
להתגבר על הרצון האנכי, ולהעניק מעצמנו לבורא ולסביבה, ולמשל להקריב מהזמן שלנו ולהתפלל להקב''ה, להקריב ממון שלנו ולתת לאדם הזקוק לו. ועוד ועוד רגעים רבים, אותם אנחנו יכולים להפוך ל''ריח ניחוח לה'''
*שבת שלום!*
*לזכות עם ישראל, שנזכה לונהפוך הוא, שישלטו היהודים המה בשונאיהם, תיכף ומיד ממש!*
מה בדבר המדינה והציונות?
א. בִּלְבּוּל הַמְּדִינָה קָשֶׁה מְאֹד, כֵּיוָן שֶׁהוּא פְּרִי וְתוֹצָאָה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, וּכְנֶגְדוֹ יָכוֹל רַק שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה (חזון איש).
ב. נִסִּים גְּלוּיִים שֶׁהַמְּדִינָה כְּבָר קַיֶּמֶת שָׁנָה, וְלֹא נֶעֶקְרָה מִצְוַת אֲפִיַּת מַצּוֹת לְחַג הַפֶּסַח (חזו"א בדרכו לאפות מצות שנה לאחר קום המדינה).
ג. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִקַּח הַמֶּמְשָׁלָה מֵהֶם (חזו"א).
ד. אֵין סָפֵק שֶׁתָּקִיא הָאָרֶץ אֶת מוֹרְדֵי הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ (ר"א וסרמן).
ה. הַמְּדִינָה - הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל (ר"א וסרמן).
ו. מַטְּרַת הַמְּדִינָה - לְהָמִיר אֶת יִשְׂרָאֵל (ר"ח סוֹלוֹוֵיצִ'יק וְהוֹסִיף "אֲנִי מוּכָן לִשָּׁבַע עַל כָּךְ")
ז. הַצִּיּוֹנוּת הִיא הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן טֶרֶם זְרִיחַת אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְהוּא כְּנֵר שֶׁטֶּרֶם יִכְבֶּה - עוֹלָה לַהַבְתּוֹ יוֹתֵר (תולדות שמואל).
ח. רַבּוֹתֵינוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם נִבְּאוּ, שֶׁלֶּעָתִיד תָּקוּם מֶמְשָׁלָה שֶׁל מִינוּת, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתַּהֲפֹךְ כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת (סנהדרין צד ע"ב).
ט. גַּם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פרשת פינחס דף רל"ז ע"ה) יֶשְׁנָהּ נְבוּאָה, שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה יִשְׂרְאֵלִית בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁתְּהֵא גְּרוּעָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל הַגָּלֻיּוֹת כֻּלָּם.
י. מֵאָז הֵחֵל רַעְיוֹן הַצִּיּוֹנוּת לְהִתְנוֹצֵץ, פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ כָּל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְהַגְּדוֹלִים שֶׁבְּדוֹרוֹת קוֹדְמִים.
יא. מַלְכוּת זוֹ עֲתִידָה לְהִלָּחֵם בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְיַעַמְדוּ לְצִדּוֹ שֶׁל גוֹג וּמָגוֹג.
מתוך עיקבתא דמשיחא
אל תחשבו שביבי, הרצל, גנץ (שם משפחה גרמני כמו שזה נשמע) וכל מי שלמעלה שם אצלנו עכשיו שמאל וימין ובטח שלא בגצ, אף אחד לא בעדנו.
א. בִּלְבּוּל הַמְּדִינָה קָשֶׁה מְאֹד, כֵּיוָן שֶׁהוּא פְּרִי וְתוֹצָאָה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, וּכְנֶגְדוֹ יָכוֹל רַק שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה (חזון איש).
ב. נִסִּים גְּלוּיִים שֶׁהַמְּדִינָה כְּבָר קַיֶּמֶת שָׁנָה, וְלֹא נֶעֶקְרָה מִצְוַת אֲפִיַּת מַצּוֹת לְחַג הַפֶּסַח (חזו"א בדרכו לאפות מצות שנה לאחר קום המדינה).
ג. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִקַּח הַמֶּמְשָׁלָה מֵהֶם (חזו"א).
ד. אֵין סָפֵק שֶׁתָּקִיא הָאָרֶץ אֶת מוֹרְדֵי הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ (ר"א וסרמן).
ה. הַמְּדִינָה - הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל (ר"א וסרמן).
ו. מַטְּרַת הַמְּדִינָה - לְהָמִיר אֶת יִשְׂרָאֵל (ר"ח סוֹלוֹוֵיצִ'יק וְהוֹסִיף "אֲנִי מוּכָן לִשָּׁבַע עַל כָּךְ")
ז. הַצִּיּוֹנוּת הִיא הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן טֶרֶם זְרִיחַת אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְהוּא כְּנֵר שֶׁטֶּרֶם יִכְבֶּה - עוֹלָה לַהַבְתּוֹ יוֹתֵר (תולדות שמואל).
ח. רַבּוֹתֵינוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם נִבְּאוּ, שֶׁלֶּעָתִיד תָּקוּם מֶמְשָׁלָה שֶׁל מִינוּת, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתַּהֲפֹךְ כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת (סנהדרין צד ע"ב).
ט. גַּם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פרשת פינחס דף רל"ז ע"ה) יֶשְׁנָהּ נְבוּאָה, שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה יִשְׂרְאֵלִית בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁתְּהֵא גְּרוּעָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל הַגָּלֻיּוֹת כֻּלָּם.
י. מֵאָז הֵחֵל רַעְיוֹן הַצִּיּוֹנוּת לְהִתְנוֹצֵץ, פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ כָּל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים וְהַגְּדוֹלִים שֶׁבְּדוֹרוֹת קוֹדְמִים.
יא. מַלְכוּת זוֹ עֲתִידָה לְהִלָּחֵם בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְיַעַמְדוּ לְצִדּוֹ שֶׁל גוֹג וּמָגוֹג.
מתוך עיקבתא דמשיחא
אל תחשבו שביבי, הרצל, גנץ (שם משפחה גרמני כמו שזה נשמע) וכל מי שלמעלה שם אצלנו עכשיו שמאל וימין ובטח שלא בגצ, אף אחד לא בעדנו.
אני אקח את זה קצת לכיוון של פורים
במגילת אסתר אנחנו קוראים ולמדים על שני יהודים שהצילו עם שלם. הם לא לחמו בקשתות וחרבות, הם לא הוציאו המוני אדם לרחוב.הם פעלו בחכמה היהודית, "בתחבולות תעשה לך מלחמה". במילים, בכוח הלשון והראש. כך הם נצחו את האוייב והפכו את הקערה על פיה, ולבסוף מי שנתלה זה המן, וליהודים שמחה וצהלה. קראו להם אסתר ומרדכי.
אז נכון שאנחנו נמצאים במלחמה על קיומנו. יש לנו אוייב אכזר ששם את כל יהבו בכדי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. בזה צבא ישראל, בעזרתו של ה' יתברך, נלחם יפה מאוד ומביא הישגים כבירים.
לצד המלחמה הזאת, אנחנו שוכחים לרגע שיש לנו אוייב נוסף ואכזר לא פחות. יצר הרע. יצר ההרס העצמי. זה האוייב האכזר ביותר מכל ארגון טירור הצמא לדמנו.
יצר הרע, יצר ההרס העצמי גורמים לנו לשנאה תהומית בין כל חלקי עם ישראל. דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים. היצר הזה, כל עוד הוא קיים, הוא זה שבסוף יביא ל"השמדת" העם היהודי ח"ו. לא השמדה פיזית חלילה. השמדה רוחנית. השנאה הקיימת בינינו רעה יותר וקשה יותר. האוייב הפנימי קשה יותר מאוייב חיצוני. הפילוג, השנאה, האיבה, הם הגורמים שיכולים לפורר את עם ישראל מבפנים ולהביא אותנו לתהום עמוקה שאין ממנה חזרה.
אז מי הוא מרדכי היהודי ומי היא אסתר המלכה בני ימינו? מי הם אותם גיבורים שיקומו מתוך העם ויובילו למלחמה וניצחון על היצר? אני לא רואה אותם באים מתוך שרי וראש הממשלה, גם לא ממשכן הכנסת. אני לא רואה אותם בין מובילי המחאות מימין ומשמאל. אני לא רואה אותם בין מתנגדי דוכני התפילין וגם לא בקרב הפלג הקיצוני שבעדה החרדית.
אני רואה אותם באים מהעם. כן, העם עצמו שכבר נקעה נפשו ממלחמות פנימיות. משנאה, מריב, ממדון. אני רואה אותם באים מהעם שרוצה שלום פנימי, שקט, שלווה. אהבה!
אז מי הם אסתר ומרדכי בני ימינו שיבואו ויתלו את היצר ההרסני על העץ?
השאלה הזאת תמשיך להדהד עד שיבואו.
רק שיבואו בע"ה
פורים שמח
במגילת אסתר אנחנו קוראים ולמדים על שני יהודים שהצילו עם שלם. הם לא לחמו בקשתות וחרבות, הם לא הוציאו המוני אדם לרחוב.הם פעלו בחכמה היהודית, "בתחבולות תעשה לך מלחמה". במילים, בכוח הלשון והראש. כך הם נצחו את האוייב והפכו את הקערה על פיה, ולבסוף מי שנתלה זה המן, וליהודים שמחה וצהלה. קראו להם אסתר ומרדכי.
אז נכון שאנחנו נמצאים במלחמה על קיומנו. יש לנו אוייב אכזר ששם את כל יהבו בכדי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. בזה צבא ישראל, בעזרתו של ה' יתברך, נלחם יפה מאוד ומביא הישגים כבירים.
לצד המלחמה הזאת, אנחנו שוכחים לרגע שיש לנו אוייב נוסף ואכזר לא פחות. יצר הרע. יצר ההרס העצמי. זה האוייב האכזר ביותר מכל ארגון טירור הצמא לדמנו.
יצר הרע, יצר ההרס העצמי גורמים לנו לשנאה תהומית בין כל חלקי עם ישראל. דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים. היצר הזה, כל עוד הוא קיים, הוא זה שבסוף יביא ל"השמדת" העם היהודי ח"ו. לא השמדה פיזית חלילה. השמדה רוחנית. השנאה הקיימת בינינו רעה יותר וקשה יותר. האוייב הפנימי קשה יותר מאוייב חיצוני. הפילוג, השנאה, האיבה, הם הגורמים שיכולים לפורר את עם ישראל מבפנים ולהביא אותנו לתהום עמוקה שאין ממנה חזרה.
אז מי הוא מרדכי היהודי ומי היא אסתר המלכה בני ימינו? מי הם אותם גיבורים שיקומו מתוך העם ויובילו למלחמה וניצחון על היצר? אני לא רואה אותם באים מתוך שרי וראש הממשלה, גם לא ממשכן הכנסת. אני לא רואה אותם בין מובילי המחאות מימין ומשמאל. אני לא רואה אותם בין מתנגדי דוכני התפילין וגם לא בקרב הפלג הקיצוני שבעדה החרדית.
אני רואה אותם באים מהעם. כן, העם עצמו שכבר נקעה נפשו ממלחמות פנימיות. משנאה, מריב, ממדון. אני רואה אותם באים מהעם שרוצה שלום פנימי, שקט, שלווה. אהבה!
אז מי הם אסתר ומרדכי בני ימינו שיבואו ויתלו את היצר ההרסני על העץ?
השאלה הזאת תמשיך להדהד עד שיבואו.
רק שיבואו בע"ה
פורים שמח
באותו הנושא: