בתור כאלה עם חרדה חברתית אתם לפעמים מקנאים בכאלה שעושים מה שבא להם ומרגישים כמו בבית בכל מקום?

שואל השאלה:
מה עושים אז?

ברור
אבל לא קנאה רעה אני פשוט שואף להיות כמוהם

תמיד מקנאה

לפעמים אבל זה לא בדיוק קנאה בהם זה יותר למה אני לא יכולה לעשות את זה, למה לי זה לא בא בקלות כמו להם

כן השראה זו מילה טובה
וכן זה עובר מתישהו צריכים להיות סבלניים ולעשות את הכי טוב שלנו עד אז

כן גם^^

שואל השאלה:
^^מחזיק אצבעות. מאוד מקווה
ובאחים.יות שלכם אתם מקנאים בקטע טוב באותה צורה?

אצל האחים זה יותר שאני רוצה להיות כמוהם (בקטע טוב)
קצת שונה מאחרים

שואל השאלה:
במה שונה?

מאוד

שואל השאלה:
ומתי אתה מעריך שזה נרגע?

לא יודע
אני כבר מעל שנה עם זה
ואני חושב שבשבועות האחרונים יש לי שיפור קטן

בעיקרון ככל שמדברים יותר מתרגלים לזה יותר אז אני מנסה כל יום קצת עד שאני אהפוך לבן אדם שלא מתבייש להביע את הדעה שלו ולדבר עם אנשים

כן

שואל השאלה:
אתם חושבים שזה עובר בגיל מסוים?

תלוי במי, יש אנשים שאני מקנאה בהם בגלל הביטחון שלהם, יש הרבה אפילו. זה פשוט כואב לראות שאתה בחיים לא תהיה כזה, ושגם אם יעלה לך הביטחון, אתה בחיים לא תגיע לרמה כזו של קלילות ונוחות.

שואל השאלה:
סוג של השראה?

אצל אחרים זה יותר לקחת מהם השראה אצלם זה יותר רצון להיות דומה להם

ברור

בטח שכן^ יום אחד כולם יגיעו לזה אם הם רוצים
צריך הרבה אמונה עבודה עצמית וסבלנות

^ לא דיברתי על ביטחון, דיברתי על קלילות