קטע כתיבה על חייל שנפל, דעות ?

צבעים יפים מרצדים לי מול העיניים
אורות בוהקים, אך לא מסנוורים, רכים כל כך.
אני רואה את הים, אבל הוא רחוק כל כך, נקודה זעירה.
איפה אני ?
למה הכל פה כל כך שקט ונעים ?
אני לא יודע אם אמרתי את זה בקול או רק חשבתי.
יד חמה מונחת על כתפי, מקומטת מעט, עם טבעת זהב שהייתי מזהה מקילמוטרים.
"סבתא ?" אני שואל בהתרגשות "סבתא, מה את עושה פה ?"
היא מחבקת אותי בזרועותיה הזעירות.
"אוי נכד שלי" היא טומנת את ראשה בצווארי.
התחושה כל כך אמיתית.
יש רוח נעימה באוויר.
"סבתא, אני חולם ?"
"לא מתוק שלי, זה אמיתי לגמריי"
"איפה אני ? אני לא מכיר את המקום הזה"
"זה המקום שאליו הולכים האנשים הטובים, הטהורים, לצערי יש כל כך הרבה כאלה לאחרונה שבנו להם עיר שלמה חדשה פה"
היא מחייכת בעצב.
"אני גאה בך, נכדי היקר, אתה גיבור ישראל"
"על מה את מדברת, סבתא ?"
"עשית מעשה אמיץ, קפצת על רימון שעמד להתפוצץ ולהרוג את כל החברים שלך.
ועכשיו אתה פה איתנו"
היא ליטפה את לחיו
"ברוך הבא לגן עדן".