קטע כתיבה על חיילים שנפלו, דעות ? TW : חללי צה"ל

מאחוריי כל חייל
שיוצא ליבשה, לאוויר או לים.
עומדת אמא
שמשקיפה אל האופק ושולחת כמה תפילות לשמיים.
ואבא,
גאה ומבועת בו זמנית.
ובת זוג
שמעבירה לילות לבנים בכסיסת ציפורניים.
ואחות קטנה
שמעריצה כל כך.
וסבתא
וסבא
שמשוויצים בגאווה בנכדם המוצלח.
חברים טובים מהילדות.
ואוליי אפילו עובר קטן שטרם נולד.
ואם אותו חייל
יפול בקרב
יש מאחוריו צי שלם של לבבות שישברו.
הספדים ארוכים שיאמרו בדמעות.
וכיסא ריק בארוחת שישי.
והורים שכולים
וילד יתום שלעולם לא יזכה להכיר את אביו
אלא מבעד לסיפורים
ותמונות
וחיוכים.

אם חייל נופל חלל.
לא הוא זה שנופל.
הוא נוסק למעלה, הופך לכוכב.
הם אלה שנופלים
מתפרקים
נשברים.
הם אלה שמסתובבים שנים
עם חור בלב
וטקסי זיכרון
ומדים בארון.
ככה,
עד יומם האחרון.