מה דעתכם על ההפרכה שלי לעקרון השילוש המקודש בנצרות?

שואל השאלה:
לחילופין, הם מבדילים בין שלושת המושגים של יכולת, חוכמה ותשוקה באופן פתגמי. וכל אחד מהשניים האחרים הוא אלוהים, והם ניתנים להשוואה זה לזה, בין הכוח והיכולות שלהם על מהלך חייהם.אם, בהתאם לאמונות הנוצריות, הבן שנולד מהאב דומה לאביו, נובע מכך שגם האב עצמו נולד באופן דומה. יתר על כן, אם האב אכן נולד, יש לו את היכולת לעבור ברית מילה והוא מוגבל לתחום שלו, לא מושפע ממגבלות המציאות. באופן דומה, על פי רוח הקודש, אם הרוח נעלה על האב והבן וחולקת את תכונותיהם, אז גם האב הוא עליון ואינו מוגבל על ידי אילוצי המציאות.
אין זה סביר לקבל שהאב מחזיק בתוכו את כל השלמות, כפי שמעידה החלטתו להוליד את הבן, השותף לטבעו האלוהי, ולהקצות את רוח הקודש, שגם היא שותפה לטבעו האלוהי.
בנוסף, חשוב לברר את הרגע המדויק שבו האב ילד את הבן. אם טוענים שהבן היה קיים תוך זמן, מכאן נובע שלא היה לו קיום נצחי כמו האב. לעומת זאת, אם הבן היה קיים בראשית הזמן, הוא מעלה את השאלה האם ניתן להעלות על הדעת שהבן הביא את האב לקיום.
יש הטוענים שהאב מוליד בעקביות והבן נולד ללא הפסקה. עם זאת, פרשנות זו מוגבלת על ידי העובדה שהזמן קשור לתקופות ולעונות ספציפיות. אם זה היה המקרה, הבן היה נעדר מדי פעם מהזמן ואז יופיע שוב ויוולד שוב שוב ושוב בעתיד. זה מרמז שהבן אינו נצחי כמו האב, למרות שהוא נמצא ואבד בזמנים שונים. בדומה לסתירות באצילות של רוהק הטוענים שאנו מועלים מהאב או מהאב והבן, נברר אם ההתעלות הזו מתרחשת. בתוך מסגרת זמן מסוימת או בתקופות תנודות, ובכך הופך אותה ללא נצחית. עדות נוספת לחוסר השלמות של הבן לעומת האב הוא שלא ירש את כל כוחו של אביו. בעוד שהאב הפעיל את כל כוחותיו להביא לעולם, הבן לא החזיר בלידה. זה מצביע על כך שהבן חסר מוטיבציה ואינו מוכן להתרבות, ובכך מבזבז את הכוח המוענק לו. רוח הקודש שונה מהאב בכך שהוא אינו מסוגל או לא רוצה להאציל אצילות דומה לאחרים, למרות שיש לו את הכוח לעשות זאת. הנוצרים מציגים ראיות למושג השילוש באמצעות משל הכולל גחלת בוערת שלובשת צורה משולשת, המסמלת אש, להב ופחם. עם זאת, אין בכך כדי להוות ראיה חותכת, שכן ניתן להעלות על הדעת להחזיק גחלת זוהרת נטולת להב, במיוחד כזו שעברה הפריה. בדומה לכך, להב יכול להתקיים באופן עצמאי ללא גחלת נלווית, למשל כאשר הוא טבול במיכל שמן.

שואל השאלה:
יתר על כן, סביר להחזיק פחם ללא נוכחות של גחלת וגם להב.
יתר על כן, השקפה זו סותרת קביעתו של אריסטו בנוגע לאופי הריבוי, שם הוא קובע שהריבוי בתוך אינדיבידואל נובע מחומר חומרי, ומישויות הנבדלות מחומר חומרי לא יכול להיות נתון לכפל. יתר על כן, אם שלושת הפנים הם ייחודיים, כפי שטוענים הנוצרים, אז זה בלתי נמנע שיש שלושה גופים נפרדים ואין תחושת שייכות ביניהם. אין איחוד שלם.
בנוסף לנקודות אלו, קיימת אי התאמה בין התורה לכתבי הנביאים, שהנוצרים רואים בהם אמונתם. התורה מדגישה את נחיצות האחדות המוחלטת ואת ה הדרה של ריבוי מאלוהים, כאמורה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד),
כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד (שם ד, ל),
בנוסף, התנ"ך מכיל פסוקים רבים המדגישים את נחיצות האחדות של הבורא ללא כל עמימות. באופן ספציפי, אנו יכולים להפריך את מושג השילוש המבוסס על המפורש הצהרות בתוך האוונגליון, המדגימות כי כוחות האב, הבן ורוח הקודש אינם שוות ערך ואינם בעלי סמכות שווה או דמיון. יתר על כן, אציג ראיות משכנעות שנגזרות מהאונגליון.
"כל חטא וגדופה יכופרו לאדם אפס המגדף את הרוח לא יכופר לו. ומי אשר ידבר דבר בבן האדם יכופר לו ומי אשר ידבר בריה"ק לא יכופר לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מתיא יב, לא-לב).מה מבדיל את רוח הקודש מהאב והבן, וכתוצאה מכך מחילה על חטאים כלפי אלוהים אך לא כלפי רוח קודש?
מדוע הוא היה צריך לבקש רשות מאביו, שהוא גם אל, כאשר הוא עצמו מחזיק יכולות אלוהיות? ולמה היה צריך לשאול את אביו אם יוכל לעשות כן עצמו כאל כמו אביו? "הולך אני אל האב כי האב גדול ממני (שם יד, כח)" הרי הוא הודה בגלוי שהאב גדול ממנו ושהם אינם שווים בכוחם ו גְדוּלָה. "ואני לא אוכל עוד להרבות אמרים אתכם מפני שר העולם אשר יבוא והוא אין לו חלק בי כל מאומה" (שם יד, ל).

מצויין

תקצרי

מוזר לי שזה בעברית יש לך אולי באנגלית?

הבן והאב חולקים את אותה מהות,הם ישויות שונות אבל חולקים אותה מהות.
אף אחד מהישויות לא נעלה יותר מהאחרים.
הבן היה קיים תמיד.
לא,יש אנלוגיה טובה לזה,כאשר לגבר נולד בן הוא נקרא אבא,אבל לפני זה הוא לא היה נקרא אבא כי לא היה לו בן,אך מהרגע שאשתו ילדה את הבן הגבר נקרא אב והתינוק נקרא הבן.פשוט בשילוש הקדוש זה נצחי.
הבן לא נולד כמו תינוק,שהוא מתחיל את החיים מחדש.(לא יודע אם הבנתי נכון)
הבן נצחי אני לא מבין מה הטענה שלך.
כי זה לא התפקיד של הבן,זה גם דוגמא מאות טיפשית,כי אם כך,אז הבן לא היה נקרא אלוהים,ולכן לא היה יוצר את העולם,אבל אפשר לראות בnicea creed שכל הדברים נוצרו ממנו(through him)
גם דוגמא טיפשית,האב proceeds את רוח הקודש מאז ועד עולם,אין פה שום קשר לחוסר מוטיבציה.
אני לא הצגתי שום גחלים

השילוש היא אמונה באל אחד,לא מבין איך הפסוקים בתנך קשורים.
כפירה ברוח הקודש היא לא נסלחת מכיוון שזה כפירה בפעילות האלוהים של אלוהים,כפירה נגד הבן היא נסלחת מכיוון שיהודים לא ידעו הרבה עליו,אבל הם כן ידעו על הפעילות האלוהית של רוח הקודש מהתנך.זה לא נסלח כי זה מגיע מלב מאובן וקשה,ולסרב לקבל את החסד והכפרה של אלוהים.
אבות הכנסייה מבהירים שהכפירה נגד רוח הקודש אינה חטא בלתי נסלח,הקדוש יוחנן כריסוסטומוס מבהיר כי הסליחה נגד הכפרה ברוח הקודש תסלח רק אם הבן אדם יחזור בתשובה.
לגבי הפסוקים האחרים:
https://youtu.be/uqns6o2skus?si=-mup9pr24pbablol

^^ זאת בדיוק הטענה שלה, אם הבן נצחי איך הוא האבא שכן האבא הוליד את הבן?

טיעונים טובים ומנומקים היטב, כל הכבוד

האב הוא המקור למהות האלוהית,זה לא סותר את האלוהות של הבן,הבן תמיד היה נולד מהאב.

אז האב לא הביא את הבן כי הוא נצחי?

האב מוליד את הבן תמידהבן לא בא לקיום,הוא.תמיד היה קיים.

אז מרי לא הולידה את ישו?

היא כן,כאשר הבן נהיה אדם הוא נולד דרך אישה,בגלל שהוא לקח על עצמו גוף אדם,בטבע האלוהית שלו הוא מולד מהאב,בגוף האדם מרים הולידה אותו.

אז אלוהים הוליד אותו?

האב מוליד אותו לעולמים.

אז התהליך הוא נצחי, לא ישו

ישוע הוא ניצחי,ישוע גם ניצחי,האב מוליד אותו לנצח,לא כזה מסובל

אם האב מוליד אותו אז הוא לא נצחי

האב מוליד אותו לנצח,הוא כן נצחי,מקור האלוהות שלו מגיע מהאב,אבל הבן ניצחי כי הוא מולד תמיד.

אם האב מוליד אותו לנצח הרי אז שהתהליך נצחי ולא הוא נצחי

התהליך גורם לישוע לכן אם התהליך נצחי הבן נצחי

לא, התהליך נצחי, הבן מוגבל

אם התהליך נצחי והתהליך הוא הגורם לבן אזי הבן נצחי

לא, אם הבן נצחי הוא לא היה מוגבל בתהליך ובלידה

התהליך זה לא הגבלה התהליך זה הגורם אליו כלומר האב מוליד אותו ובלי הבן האב לא היה קרוי האב

זה כן הגבלה כי אם היה נצחי, לא היה נולד, כלומר שלא היה לו סוף, תהליך מסמן על התחלה, התחלה מסמנת סוף של דבר

בלי האב לא היה הבן ובלי הבן לא היה האב,כלומר בלי שהבן יהיה האב לא יוכל להיות הבן,האב נקרא אב תמיד לכן הוא חייב שיהיה לו בן תמיד כלומר הבן הוא מולד נצחי.

אוקיי? זה לא סותר את מה שאמרתי

אוקיי תמשיכי לנסות להפריך את השילוש

לא ניסיתי, אתה פשוט לא סתרת את מה שאמרתי, זה שישו ממשיך להיוולד אומר שישו הוא לא נצחי שכן אם היה נצחי לא היה נולד ולא היה סופי, התהליך נצחי, לא ישו

הבן מולד מהאב לנצח,זה שהוא מולד לא אומר שהוא בא לקיום,הסיבה שלו היא האב.

זה שהוא מולד מוכיח שהוא בא לקיום

יש הבדל בין נוצר(created) לבין סיבה (cause) המונרכיה של האב היא שהוא המקור לאלוהות של שתי הישויות האחרות,אך זה לא אומר שהם באו לקיום.

אז ישו הוא לא בן אלוהים?

הוא כן בן האלוהים והוא בן האלוהים כי הוא מולד מהאב ומקור האלוהות שלו מהאב.אין שום קשר

אם הוא נולד אז הוא מוגבל

עניתי על זב כבר,יש הבדל בין created לcause,מקור ישוע הוא האב,זב לא אומר שהוא בא לקיום.הוא מולד מהאב לנצח.

אז הוא לא נולד?

הוא נולד מהאב לנצח,זה לא בא לקיום,האב זה המקור לאלוהות שלו,אבל זה לא בא לקיום.

אז הוא לא קיים?

הוא קיים לנצח,פשוט אמרתי שהוא לא נוצר.

הוא קיים לנצח אבל גם התהליך שהוא נולד דרכו מתקיים לנצח, תסביר את זה?

איך זה סותר בדיוק?

אם התהליך מתקיים, ז"א שיש לידה של בן, כלומר שהוא נגמר והוא התחדש

זה מה שאני בא להגיד,הלידה היא ניצחית,אין לה סוף או התחלה

לידה היא נצחית? אז ישו נולד כל הזמן? ז"א שיש אינסוף ישו לא שישו אינסופי

כן ישוע תמיר מולד מהאב

אז זה מוכיח שיש אינסוף ישוים ולא שישו אינסופי

לא זה לא?ישוע הוא אחד,שמולד מהאב.

שאלתי: "לידה היא נצחית? אז ישו נולד כל הזמן? ז"א שיש אינסוף ישו לא שישו אינסופי"

ענית: "כן ישוע תמיר מולד מהאב"

לא הבנתי כלום