זה ממזמן אני בסדר עכשיו :) אבל רציתי לשאול אתכם מה דעתכם על הקטע שכתבתי פה

אני יושבת כאן בשירותים ואני רועדת כולי יש יותר מדי על הראש שלי הדמעות זולגות מעיניי ואני רק רוצה שיפסק,דיי.
ניסיתי ללמוד היום אבל בלימודים אני לא מצליחה להתרכז כי אני חושבת רק על זה אני יודעת שזה הדבר היחיד שיחזיר אותי
לפוקוס ישחרר ממני את כל הלחץ שהצטבר בי
אני מנסה לחשוב חיובי אבל זה נראה כבלתי אפשרי כי באותם הרגעים הללו המפחידים שלהגיע מתמידים שאותי לוכדים מוצאים מהארון את השלדים והדרך היחידה לעצור אותם היא לחתוך את הורידים

אני מעדיפה שבמקום שירדו דמעות ירד דם שבמקום שהראש יכאב היד תכאב
הכאב המשתק שאני מתחננת שיפסק אבל במקביל אני נשאבת
מתמכרת לאופוריה לתחושה הטובה והכואבת שמוציאה אותי לרגע מהייאוש ומהבאסה שאף פעם לא עוזבת מייצבת אותי ומחזירה אל הנורמליות היחסית שגם רחוקה כשנות אור מלהיות "נורמלית"
הציונים שלי נמצאים בירידה אני 24/7 בחרדה
עצוב לי שזו הדרך היחידה, אני חושבת שאני מכורה לכאב זה מוריד לי אבן מהלב
אני יושבת וחושבת מה לעשות
האם לעשות את זה? האם להשאיר הכל בבטן ולהדחיק עמוק עמוק?
ואף אחד לא רואה אותי כי אני האמיתית מוחבאת היטב בתוך
אני מכורה ללחתוך.