יש לי בן זוג אבל כשאני עושה איתו שיחת נפש הוא אומר שהוא מקשיב אבל הוא לא באמת מקשיב..

אני מרגישה פשוט קורסת נפשית ויש לו כאב ראש אז מתחילת השיחה הוא לא באמת רצה להקשיב לי וגם בסוף הוא אמר לי שיש לו כאב ראש והבנתי שהוא לא רוצה להקשיב לי אז סיימתי את השיחה איתו.. אני מרגישה ממש בדאון... השכנים שלי מסתכלים לי לתוך הבית ולתוך החדר.. אין לי פרטיות.. אין לי עבודה.. וכל פעם שאני מבזבזת כסף שאני קונה דברים במקום להגיד לי תתחדשי ותהני מהם רק מתעצבנים עליי שאני קונה אותם.
אני בחורה מאוד רגישה.. קשה לי פיזית ונפשית גם ככה... אני עם כאבי שרירים כבר 3 ימים ובמקום לנסות ולהרים אותי מהמצב ההורים שלי רק זורעים לי מלח על הפצעים ורק מקשים עליי...
אני חייבת לאבא שלי כסף ויש להורים שלי כסף והוא לא מוותר לי על החוב.. וזה יושב עליי שאני צריכה להחזיר לו כסף.. ורצתי להופעה עם כיסאות ולא נתנו לי להחזיר אותם שאני עם כאבי שרירים הלכתי הלוך חזור ארבע פעמים והפסדתי את כל המופע בגלל שלא נתנו לי להכניס שתי כיסאות ולא היה שם כיסאות.. ואני לא יכולה לעמוד הרבה זמן והולכת צולעת.. אני מרגישה בקריסה נפשית ופיזית.. גם אח שלי מתחתן עוד מעט, והוא יותר קטן ממני ואני והבן זוג שלי בלי עבודה ואני כל כך מוטרדת מהיום של החתונה שלהם מכל האי נעמויות שיהיו לי מאנשים ואני מרגישה אפסית,ואני לא כזאת, זה פשוט מרגיש חרא, שיש לו כל מה שאין לי ואני צריכה לאכול חרא מאנשים מהתגובות שאגיד להם שאני לא עובדת וגם שהבן זוג שלי לא עובד ואני יותר גדולה מאח שלי וזה כל כך מעיק עליי, אני כל הזמן מוטרדת מהיום של החתונה שלהם, אני בכלל לא בהיי שהם מתחתנים, אני רק בטרדות כל היום,
ואפילו אוכל שאני קונה לעצמי בסופר אני לא יכולה להרשות לעצמי חלק, כי אין לי עבודה ואני לא רוצה שההורים יכעסו עליי שאני מוציאה כסף.
אני יודעת שזה ארוך ואני באמת מקווה שתקראו את זה כי אין לי באמת למי לפרוק, אפילו חבר שלי לא באמת מקשיב למה שאני פורקת..