אם אני אבקש מפסיכולוג ללכת לאשפוז

תנסי אשפוז יום אולי, משמונה עד שתיים

פשוט תדברי איתה על זה ותראי, לי ולהורים שלי נתנו אופציות וכזה אז תעשי את המאמץ לדבר

שתדעי, שאת נכנסת לאשפוז, זה לא כזה "אה אוקיי פתאום הכל טוב", זה קשה וגם יש רשימות המתנה מטורפות

את יכולה לנסות לפנות לאשפוז יום, שזה קצת פחות קשוח מאשפוז מלא
את באה פעם ביום, כמה שעות, חמישה ימים בשבוע וזאת ממש מסגרת שבה את נפגשת עם מטופלים אחרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכל זה
יש בכמה בתי חולים/ מרכזים בארץ ואפשר לבדוק איפה הכי מתאים לך
כמובן שתתייעצי עם ההורים ועם הפסיכולוג שלך

שואל השאלה:
אז זהוי שאני קצת בבעיה. הייתה לי פסיכולוגית והיא הפנתה אותי לאבחון. היא והמאבחנת שקלו כמה אפשרויות והיא אמרה שהן שקלט אשפוז יום אבל החליטו סתם לשלוח אוצי לתוכנית של dbt... בשביל להגיע לתוכנית יש תור המתנה של כמה חודשים ובינתיים הפסיכולוגית החליטה להפסיק לטפל בי כי היא לא רוצה שאני אקשר אליה. אז היא שלחה אותי לרפואה דחופה בשלוותה, אבל שם דיברתי עם מישהי שבכלל לא לקחה אותי ברצינות ואני מפחדת שהאנשים שם בכלל לא יאמינו לי ואני לא אגיע למקומות שלהם כמעט הגעתי כבר בעבר... מה עודים?

שואל השאלה:
שמעתי שזה רע אבל אני באמת לא מצליחה לתפקד ועוד מעט מתחיל בית ספר ואני פשוט יודעת שאם אני בקושי מסתדרת עכשיו אז בבית ספר אני לגמרי אקרוס ואהרוס לעצמי את כל הלימודים. אני צריכה להתמקד בלטפל בנפש שלי לזמן מה לגמרי בלי מעמסות אחרות כי אני בקושי מצליחה לסחוב דברים טרוויאלים כמו עבודת הקיץ של בית ספר או הודעה ששולחים לי. אני יודעת שזה נשמע כמו קשקוש של ילדה שרוצה צומי אבל כבר אבחנו אותי בהפרעת מצב רוח לא ספציפית עם חשד להפרעת אישיות גבולית אז כאילו אני לא סתם מחרטטת. אם לך או למישהו אחר יש רעיון למסגרת/צעד אחר שיעזור לי אני באמת בעד, כי אני ממש לא רואה את עצמי מצליחה לעמוד בשנה הבאה והיא חשובה מכדי להרוס אותה

"מהמטרה שלי" המטרה שלך היא אשפוז? זה דבר נוראי באמת, אני פשוט בהלם שאת רוצה את זה

ותנסי
אם את רוצה לדבר אני פה
ככל שתמנעי ממשהו אחוזי החרדה שלך יעלו

אם תדברי על זה עם הפסיכולוגית שלך והיא תדבר עם ההורים והם יראו לנכון לעשות את זה- אז כן.
אם את באמת מרגישה שזה יכול לעזור לך אז תנסי.
מקווה שתרגישי טוב:)

תנסי להתייעץ עם ההורים, תשתפי אותם במה שקורה אצלך
אם יש לך חברות קרובות, תדברי איתן. תנסי להיות קצת עם אנשים, גם אם הכי קל ונוח להיות לבד
אולי כדאי להתחיל טיפול תרופתי, את נמצאת במעקב אצל פסיכיאטר/ית?
אם כרגע היא לא מוכנה לקבל אותך, תחפשי מישהי אחרת
זה די קשה להחליף ולסמוך שוב על בן אדם, אבל חשוב שתדברי עם מישהו
תעשי מה שעושה לך טוב ברגע שיש לך מצב רוח, כשהוא דועך אל תיתני לזה להפיל אותך
תזכרי שיש גם רגעים טובים, תכתבי אותם.

שואל השאלה:
יש גבול למה שאפשר לדבר עליו עם סתם חברות, אני מדברת על הקצה אבל את השאר חברים שלי לא ממש יכולים להבין... וזה לא שאני רוצה סתם לפרוק, אני צריכה עזרה. אני לא נמצאת במערב אצל פסיכיאטר וגם אין לי כרגע פסיכולוגית, מה שקצת מרגיז אותי כי לפני רגע אמרו שהמצב שלי חמור ועכשיו פשוט עזבו אותי להסתדר לבד. זה לא רק עניין של לסמוך על מישהו, פשוט אין לי כוח להתחיל את כל התהליך מחדש עם מישהי פחות טובה (היא הייתה אחת הטובים ובכוונה הלכנו אליה) ששוב תשלח אותי לפסיכיאטר ואז תלך עד שאני אעשה משהו אחר. זה פשוט שכמעט השגתי הפניה לאשפוז יום אבל אז בכלל לא שאלו את דעתי והמשיכו הלאה....