כדאי לי ללכת לאשפוז?

עדיף לך ללכת לפסיכולוג

כל הכבוד שאת לא מוותרת לעצמך, ושאת מתעקשת על הבריאות שלך. אפ ההורים שלך לא מבינים אז כן, תלכי לאישפוז, שם יעזרו לך יותר. אבל תגידי להם לפני.

שואל השאלה:
הייתי אצל לפחות 3 פסיכולוגים

תגידי לפסיכולוג שאת רוצה ללכת לאישפוז וזה רציני בשבילך , תראי מה יהיה לו לאמר , אם הוא לא תומך בך וינסה לעזור לך ללכת לאישפוז ולעמוד מול ההורים שלך תאשפזי את עצמך

פרסמת הרבה שאלות בנושא אובדנות מציעה לך לגשת מייד למיון של בית חולים פסיכיאטרים

רוצה לספר קצת יותר?
אני חושבת שאין לך מה להפסיד בזה שתלכי. יש לך מטפל כרגע? הוא מודע למה שקורה אצלך?

היי יקרה
נשמע שאת ממש במצוקה גדולה, ומה שהכי מתסכל בתחושות הללו שאת חווה, זה שתיארת
שאת לגמרי מתמודדת איתן לבד, בלי הבנה של הורייך, בלי יד מכוונת שמוכנה למשוך אותך
לחוף מבטחים רגע לפני שאת טובעת בייאוש...
כאילו אף אחד לא באמת מבין עד כמה שזה כמכביד לקום בכל בוקר מחדש אל יום שבו הריקנות מציפה ומפחידה כל כך, של חוסר משמעות ומטרה ,כמה מטלטל זה בוודאי מרגיש...
נראה שאת צריכה להתמודד עם מספר דברים במקביל- מעבר לכך שאת חווה עצבות ודכדוך
כה כבדים ומרסקים, את גם מרגישה צורך להסביר את עצמך.
אולי אפילו להצדיק ולהוכיח שאת באמת חווה את הדברים הקשים הללו, כאילו חוסר יכולתם של הורייך לראות את הסבל שאת מרגישה והבדידות הכה רבה...
גם בפוסט שלך, שהוא אישי כל כך ומקום לביטוי ייחודי גורמים לך לחוש כי עליך גם כאן להצטדק למקרה שלא יאמינו לך...
יכולה רק לתאר לעצמי עד כמה חסרת אונים את כנראה מרגישה, שדברים שאת חווה בפנים,
הרגשות שלך, צרכים לקבל תוקף ע"י אחרים, ובשום מקום אינך מרגישה כי יש מישהו שמסוגל
להבין עד כמה את תשושה, עייפה...
עד כדי כך שנדמה שהמוות, לסיים עם הכל יאפשר לך מעט שקט בתוך הסערה שמתחוללת בתוכך...
יקרה, נראה שאת ממש זועקת לעזרה, מתחננת שמישהו יבין, יקח ממך מעט מהעומס שאת
סוחבת כל כך לבד...
אך לצד זה, נראה כי קרן אור קטנטנה מבצבצת ומתעקשת להמשיך ולזהור, למרות החושך
האיום...
הנסיון שלך לחפש מענה, פיתרון לצער שאת חווה אפילו אם זה אומר שעליך
להתאשפז מראה כי אינך הרמת עוד ידיים לחלוטין, כאילו את מאפשרת סיכוי נוסף לחייך...
חשוב לי להגיד שזה כל כך לא מובן מאליו...
זה מראה על כוחות נפש עצומים שמאפשרים לך להלחם למרות הרצון לברוח.
יקרה, הבדידות בטח איומה, בעיקר כשהוריך אינם מבינים עד כמה היא חזקה וכמה את
צורחת שיפסיקו לעצום עיניים, שיביטו לתוך הכאב.
לכן, אני מבקשת לספר לך עלינו- עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, בה אני מתנדבת.
לנו בסה"ר יש צ'אט אנונימי וייחודי בו ניתן לשתף, לפרוק, להתייעץ ולקבל אוזן קשבת
וכתף תומכת.
אנחנו כאן בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00.
מזמינה אותך אלינו, לדבר עם מתנדב או מתנדבת שלנו, לחלוק עמם את תחושותייך וכאבך,
ואולי אפילו לחשוב יחד איתם על דרכי סיוע אפשריים עבורך...
אל תשארי לבדך עם תחושה שלא נותר לך מה להפסיד יותר... את יקרה לנו.
בואי, ננסה לשבת איתך היכן שהכי כואב לך, לא נשאיר אותך לבד.
שולחת לך המון כוחות...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.

היי אוהבה! נשמע שלא מעט זמן את עוברת דברים לא פשוטים, ושגם העזרה שקיבלת לא הצליחה להוציא אותך מהמצב. קודם כל אני רוצה להגיד לך שזה מדהים לראות שלמרות הקושי העצום, את בוחרת להילחם, בוחרת לעזור לעצמך. רואים שיש לך כוח רצון וזה לא מובן מעליו שלמרות הקושי את נשארת כל כך חזקה ובעזרת ה' שהכוח הרצון שלך יוביל אותך למקומות טובים ובריאים! כתבת על העניין של הכדורים שאת מרגישה שמאכזב אותך לקחת אותם כי ממה שהבנתי הם לא כל כך עוזרים כמו שהיית מצפה. חשוב לי להגיד שכדורים כאילו מה שהם עושים זה גורמים למוח לשינוי כלשהו בחומרים שבו שאמרו לגרום לתחושה טובה יותר, אבל ברור שזה לא פוטר את הבעיה. אם למשל בן אדם נכנס לדיכאון כי ההורים שלו התגרשו וזה קשה לו, ברור שכדורים לא יפטרו את הקושי, לא באמת יתנו מענה למה שעבור עליו, אז גם אם הם עוזרים ולפעמים כל כך קשה וצריך את העזרה הזו כדי לא לקרוס, חשוב להבין שאין פה טיפול בבעיה עצמה ולכן צריך גם להתבונן בבעיה ולמצוא לה פתרון אמתי. אני לא בדיוק יודעת מה עושי באשפוז, אולי כדאי לך לקרוא על זה, לשאול ולראות האם זה מה שאת מרגישה שיכול לעזור. ואני חושבת שבמקביל הכי חשוב זה להבין מה קורה, מה מכאיב? מה מעיק? מה הוביל לדיכאון ולתחושות הקשות? הרבה אנשים טוענים שזאת פשוט בעיה שקורית וזהו, אבל אני לא מאמינה בזה, לכל דבר יש סיבה וחשוב לבחון מהי. אני יכולה לתת לך כמה רעיונות לסיבות לקושי זה ואולי זה יעזור לך להבין את עצמך קצת יותר טוב. זה יכול להיגרם מריקנות, מתחושה שאין משהו חשוב בחיים ששווה לחיות בשבילו, זה יכול להיגרם מתחושת בדידות, מתחושה של רדיפה אחרי דברים לא נכונים שבסופו של דבר גם היא מובילה לריקנות (סרטים, ציונים, הנאות ועוד), זה יכול להיגרם מהסתכלות לא נכונה על העולם, למשל תחושה שכולם נגדנו, או שאנשים סביבנו לא נאמנים, או שכולם סביבנו אגואיסטים ועוד. זה יכול להיגרם מהדחקה של תחושות, מחוסר יחס לדברים שקורים לנו עד שהכל מצטבר וסוג של מתפוצץ ובמצב הזה שכל כך הרבה דברים מציפים כבר לא פשוט לבחון מה גרם לזה. זה יכול להיגרם מתחושה שלא רואים אותנו, שאנחנו שקופים, מתחושה שיש לנו רצונו מסוימים בחיים שלנו שאנחנו לא מצליחים לממש ועוד. מתלות באחרים שיוצרת אכזבות, מחוסר ביטחון גורם לנו להיפגע הרבה יותר, מתחושה שאנחנו לא טובים מספיק, תחושה שהחיים לא לוקחים אותנו לשום כיוון ועוד המון סיבות נוספות. תנסי לבחון את העניין, נכון שזה קשה להבין מה גורם לכאב הגדול, אבל רק אם נבין את הסיבות נוכל לתת מענה אמתי ונכון לקושי וכשנעשה את זה, ונתמקד בקושי האמתי, אז גם בלי תרופות את תוכלי להרגיש הרבה יותר טוב! חשוב להבין שלפעמים אנחנו צריכים לשנות את הבחוץ- את המציאות כדי באמת להיות מסוגלים להתמודד עם מה שקורה, אבל חשוב לא פחות לדעת לשנות את הבפנים שלנו- לראות איפה אנחנו יכולים להשתפר, לתת יותר, לראות את העולם בצורה נכונה ומתוקנת, לא לתלות את עצמינו באחרים ועוד, וככה נוכל לראות את המציאות שבחוץ, בצורה שונה לחלוטין וטובה הרבה יותר גם אם המציאות עצמה בכלל לא השתנתה. בנוסף ה' נתן לנו תורה, הוא נתן לנו הכוונה לחיים נכונים ומאוזנים והיא נותנת לנו דרך ברורה והכוונה לחיים, ומכוונת אותנו גם ליעוד הפרטי שלנו. אם באמת תדעי מה חשוב לך בחיים, מה את צריכה לתקן ותנסי להתייחס לדברים אילו אני מאמינה שתוכלי להרגיש מלאה ומסופקת הרבה יותר בנוסף הייתי מציעה לך לשמוע שיעורים בכל מיני נושאים שאת מרגישה שקשה לך בהם, זה יכול לעזור! את גם יכולה להתקשר לערן שנותנים עזרה נפשית ולהסביר להם את המצב ואולי הם יוכלו לכוון אותך למה שהכי נכון לעשות במצב הזה (המספר הוא 1201). אני פה ואת מוזמנת לדבר איתי ואם תרצי שאסביר משהו מסוים קצת יותר או לפרוק, את מוזמנת! אוהבת המון ומאחלת לך המון בהצלחה בדרך!