למה לפעמים אני נלחצת לפני מפגשים חברתיים? כאילו פתאום אני ממש רוצה לבטל ואני מכריחה את עצמי לצאת ובסוף כיף

שואל השאלה:
^כןכן זה תמיד ככה בדיוק. תמיד כיף לי בסוף אבל לפני אני בלחץ וחושבת אולי לבטל. זה נורמלי? מה הקטע?

גם אני ככה. מניחה שיש לנו לפעמים חרדה חברתית. ולפעמים סתם הסיטואציה מלחיצה אותנו ואנחנו חושבים שיקרה הדבר הכי גרוע שאפשר לדמיין. מחשבות יתר.
או שזאת רק אני.

שואל השאלה:
זה חרדה חברתית?

ייתכן, אני לא חושבת שיש לי חרדה חברתית אבל אולי לך יש וזה מה שמלחיץ אותך.

שואל השאלה:
זהו, אין לי את התסמינים של חרדה חברתית. לא כזה אכפת לי מה חושבים עליי ואני מסתדרת דיי טוב בחברה ובבית ספר אבל משום מה, ותמיד היה לי את זה גם כשהייתי קטנה, לפני שאני נפגשת יש לי מין לחץ כזה ואין לי מושג למה זה קורה ואם יש לזה שם או משהו, שאני אדע מה יש לי.

וואו בול אני.
במיוחד עם זרים.

שואל השאלה:
^אכןן, או כשאני נפגשת עם מישהו שלא ראיתי הרבה זמן. כי עם חברות שאני יום יום איתן זה פחות קורה לי

כנל! והכי גרוע, אנשים שחברות מכירות אבל לא אני ואנחנו נמצאים באותה סיטואציה, אני יכולה להתחרפן.

שואל השאלה:
יפה, אני לא היחידה. לפעמים את גם מרגישה מועקה כזאת אחרי פגישות מסויימות (לא תמיד)? או שזה כבר לא קשור

הרבה פעמים כן

שואל השאלה:
אמאלה

שואל השאלה:
פאק מה זה
בזמן המפגש אני בסדר באמת נחמד לי ואני נהנת אבל כל השיט לפני ואחרי משהו פה לא מסתדר לי מה דפוק
אם תגידי לי שאת גם ממצה מפגשים דיי מהר זה כבר הזוי

תקשיבי אין לי מושג למה אני באמת מנסה להיות חלק ובאיזה שהוא שלב אני מתנתקת מהמפגשים חברתיים האלו וסתם נהיית סגורה יותר
וזה לא שאני לא נהנית אני פשוט ככה

שואל השאלה:
אמאלה דיי
גם הביו שלך
"יש לי כל הרבה מה לומר, שאני לא אומרת כלום"

חחח כן זה באמת ככה

שואל השאלה:
גם אצלי זה מטורף

זאת כנראה סוג של אישיות

שואל השאלה:
יש סיכוי
מעניין

זה לא בהכרח חרדה חברתית, אבל זה נשמע כל חרדה בכל זאת .
את פשוט מתחילה לחשוב על הדברים הכי קטסטרופלים שעלולים לקרות , נכון?
זה גורם למוח שלך לחשוב שיש סכנה ולרצות בעצם לברוח מהסיטואציה. למרות שבמציאות- אין שום סכנה . זה רק דברים שהמוח שלך ממציא .
תנסי לתפוס את המחשבות השליליות האלה על יציאה עם חברים, ותראי איך את משנה אותן לחיוביות . נגיד ואת מתחילה להתארגן ופתאום עולה מחשבה - ואי ואם לא יהיה לי כיף? ואם אני לא ארגיש טוב פתאום וארצה לחזור? אולי עדיף שאשאר בבית וזהו ?
תעצרי מיד את במחשבות האלה , ותנסי לחשןב - למה שיקרה משהן כזה? ובמקרה הכי גרוע, אני לא ארגיש טוב , סבבה אז אני אבקש לחזור הביתה. יקרה משהו? יאהבו אותי פחות? אולי יעריכו אותי יותר אם כבר שאני מספיק אמיצה לבקש את זה .

זה נשמע לי שיש לך אישיות מופנמת. זה אומר אדם שמקבל אנרגיה מהזמן שלו עם עצמו, וכשהוא נמצא עם אחרים הוא מרגיש שהוא מאבד אנרגיה. כמו שתיארת, שאת מרגישה סוג של מועקה אחרי סיטואציה חברתית. אולי את גם מרגישה מותשת או משהו כזה. אנשים כאלה גם נהנים יותר עם אנשים שהם מכירים יותר טוב, יותר נהנים מסיטואציה מעמיקה של אחד על אחד ושיחות מעמיקות ולא סמול טוק. האישיות עצמה אינה בעייתית והיא אינה פגם מסויים, זה פשוט סוג אחר של אישיות, ולא אמור להיות בזה מרכיב של חרדה, אבל בהרבה מקרים יש בנוסף לזה ביישנות או חוסר ביטחון, בגלל שאנשים כאלה מהווים מעט מהאוכלוסייה ולפעמים לא מבינים אותם. את יכולה לחפש באינטרנט על introvert personality. יש על זה יותר מידע באנגלית.

שואל השאלה:
דרכו של הלב. זה בדיוק מה שאני מרגישה
לעולםלאתדעומיאני סליחה נגמרו לי הפרחים