תקופה מאתגרת

כל החברים מתחילים להתגייס לאט לאט, ודוגרי אין לי מושג אפילו מתי הם יהיו פנויים להיפגש. וזה משאיר אותי במצב של אי-ודעות בקשר ליחסים שיש לי ואני הולך לקרבי, אז בכלל אני לא יודע מתי אני אחזור מהצבא הביתה לראות אותם. ואיפשהו באמת מלחיצה אותי המחשבה שהחברויות פשוט ייהרסו בצורה הכי מדכאת שיש.

לא מאיזה ריב גדול, או מאיזה עניין שהתפתח והחמיר, פשוט מ... כלום. כל אחד ימשיך עם החיים שלו וכנראה הפעם הבאה שאני אזכר בחברויות האלו יהיו שהבן ישאל אותי על התקופה שלי בתיכון. כאילו אני חצי צוחק חצי לא אבל איך מתמודדים עם כל העניין הזה?

החיים במדינה הזאת פשוט כל כך מטורפים וכל התקופה של לפני צבא פשוט קשוחה. אנשים שעברו את זה איך היה לכם? יש לכם טיפים למלשב? אשמח לשמוע חוות דעת באופן כללי