היי תגידו הייתן ממשיכות לקרוא את הספר? (להט"ב)

אוקיי נשימה עמוקה. אני מסוגלת.
"היי סופיה כתבתי לך משהו קטן שאני אשמח שתקראי" מלמלתי בשקט. הלכתי לכיוונה באיטיות ובביטחון.
מבטינו נפגשו, אני לא מסוגלת לעשות את זה.
סופיה הסתובבה בחזרה לדבר עם רון אבל משהו בה נראה שונה מהרגיל, אני לא מסוגלת לתת לה את המכתב הזה עכשיו, ולא בכלל זה רעיון מטומטם, למה חשבתי שזה רעיון טוב? מה עבר עליי? היא בטח תצחק לי בפרצוף ותקרא לי לסבה עלובה.
פתחתי את התיק ושמתי את המכתב בתא הפנימי, הלכתי לכיוון הלוקר כשפתאום שמעתי מישהו קורא בשמי.
"היילי?" קראה סופיה, ליבי התחיל לפעום בעוצמה, הסתובבתי ואמרתי היי, איזה סתומה! יכולת להגיד משהו אחר להישמע יותר נלהבת וחברותית מה עובר עלייך?! מטומטמת שכמוני.
סופיה תפסה את ידי במהירות וגררה אותי מאחורי עץ גדול, נשימתי נעצרה וליבי פעם כל כך חזק שאפילו סופיה יכלה לשמוע אם ניסתה. "היי, תראי לא נעים לי להגיד את זה" מה? לא להגיד מה? השבתי בהתלהבות, זה קורה? זה באמת קורה? אולי גם היא לסבית? אולי היא רוצה אותי?? אני חייבת לדעת.
"היילי יש לך כתם מחזור על המכנס"
שיט.

פאקק מה אני אמורה לעשות עכשיו? ולמה שמכל האנשים בעולם דווקא סופיה תגיד לי את זה? אוף איזה פאדיחה.
פניי האדימו, סופיה הורידה את הזקט שלה ונתנה לי אותו "תקשרי מסביב למותניים אני אבוא איתך לשירותים להחליף בגדים, אל תדאגי אף אחד לא יראה"
איזה לב טוב יש לה, פשוט בן אדם טוב. זה למה אני אוהבת אותה.
הלכנו יחד לשירותים, חיפשתי בתיק מכנס להחלפה ולמזלי היה לי מכנס נוסף לאימון מאוחר יותר. הוצאתי את המכנס מהתיק ונכנסתי לתא בזמן שסופיה מחכה לי בחוץ כדי שאחזיר לה את הגקט.
סופיה שאלה "יש לך פד או טמפון?" השבתי "כן אמור להיות איפשהו בתיק שלי, את יכולה להביא לי?
סופיה פתחה את התיק והעבירה לי פד דרך חריץ בתא השירותים. "תודה" השבתי. יצאתי מהשירותים לשטוף ידיים וכשיצאתי ראיתי את סופיה מחזיקה פתק כחול ביד, זה המכתב שלי! אוי לא אוי לא אוי לאא עכשיו היא תדע הכל! רצתי לכיוונה וחטפתי את המכתב מידה. "היילי זה בשבילי?" לא ידעתי מה לעשות, להתוודות? אבל עם מכתב אהבה? מה אנחנו בכיתה ו? אני לא מסוגלת להתוודות, לא ככה.
הסתובבתי לאחור ורצתי עד שלא ראיתי אותה באופק.