הייתן.ם ממשכים לקרוא את הספר? (פרולוג)

איני חשה דבר מלבד הכאב,
אני מתהפכת מצד לצד על גבי המזרון הרך, כל תזוזה מרגישה כמו מיליון מחטים דוקרים לי את הבטן, לא אפשרו לי לעצום עין כל הלילה.

_אלוהים! בבקשה עשה שזה יפסיק!_

ידי מרגישה כבדה כאשר היא מושטת לשידת העץ, מדליקה את הטלפון והאור שורף את עיני העייפות.

_ שלוש לפנות בוקר..._

אם אני לא אשן, כל היום שלי יהרס מחר.

אני מחליטה לקום, והולכת, או יותר נכון מדדה, לכיוון המטבח.

בידיים רועדות אני ניגשת אל הארון הצר ומוציאה משם את קופסאת הקרטון הדקה,
וביידיים רועדות אני מוציאה משם את הכדור הכתום, ובולעת אותו על יבש. לא יכול להיות יותר גרוע מזה.

כל חודש, כל חודש אותו סיפור.

מחזור זה בולשיט.