קשה לי לקום בבוקר, פיזית ונפשית מי שיכול בבקשה תקראו

זה כבר היה לי פעם, וזה היה נורא.
ההרגשה שאני לא רצויה ושכולם שונאים אותי.
פעם אחרונה זה קרה כי חברות הפסיקו לדבר איתי, ועכשיו בלי שאני שמה לב אני מרחיקה אנשים ממני. אנשים שאני אוהבת ושאכפת לי מהם.
אחרי כל מילה אני בוכה ויש לי מחשבות לא טובות.

יש לי השבוע מבחן אחרון אז אני קמה בבוקר והולכת לבית ספר אבל אני חושבת שאחרי המבחן אני לא אוכל לקום מהמיטה.

פעם אחרונה (והפעם היחידה) שפניתי להורים שלי לעזרה הייתי במצב הכי גרוע שהייתי בו אי-פעם ופחדתי מעצמי ויום אחרי זה אמא שלי הייתה בבית ספר ודיברה עם כולם, שבוע אחר כך הייתי אצל פסיכולוג. שלא עזר.
עכשיו הם אומרים לי שאני צריכה להגיד תודה שהם עזרו לי ובכללי הם לא יתנו לי להשאר בבית.
אני ממש לא חושבת שאני אוכל לקום.
הם הורים שמבינים אבל הפעם אין לי באמת סיבה להיות עצובה, אני פשוט עצובה..

הם יגידו לי ללכת לבית ספר כי עוד מעט הוא במילא נגמר ולהתמודד. אני חושבת שאם אני אלך עוד אני אקרוס.

מה אני אמורה לעשות?
אני ממש מצטערת אם מישהו מבין אותי.