20 תשובות
תנסי להיות שם בשבילה, להרגיע אותה, להעסיק אותה בדברים אחרים כדי שהיא לא תחשוב על זה
תנסי להסביר לה שאת נמצאת שם בשבילה, תגידי לה שכשהיא מרגישה רע וחושבת שהיא תעשה את זה שתשלח לך הודעה או תתקשר ותדברו. מניסיון שלי זה עזר
דברי איתה תשכנעי אותה ללכת לפסיכולוגית תביני אותה וכמובן ספרי למבוגר אם אין אחד כזה שיודע
לא יעזור לקחת דברים חדים מה נראה לך שאי אפשר לקנות דברים חדים או למצוא עוד
את צריכה לנסות כמה שיותר לתת לה אוזן קשבת ולהגיד לה שאת מבינה אותה ואת מבינה שקשה אבל שזה ההפך מפיתרון ושתמצא אולי משהו אחר במקום, תסבירי לה שזה רק כאב זמני ולמרות שלא היית במצב שלה שזה לא שווה את הצלקות הפיזיות והמנטליות שזה משאיר, תגידי לה שכל פעם עולה המחשבה לפגוע בעצמה שתתקשר אלייך ושתדבר איתך בטלפון, או שתתחיל ללמוד שפה או לצייר במקום, לשמוע שירים, כל דבר שיקח את המחשבות שלה רחוק משם תראי לה שאת שם ושהיא לא לבד וכמובן אל תלחצי עליה להפסיק רק תראי לה שאת מבינה ותומכת בה בכל מצב תגידי לה שזה הבחירה שלה ושאת רוצה רק בטובתה ושהיא צריכה להבין את זה ושאת רוצה כמה שיותר למנוע ממנה לעשות את זה כי היא חשובה לך וזה שלעשות את זה לא יפתור שום דבר.
חה חה תהיי איתה שם בשבילה ותנסי להבין גם את הצד הזה שלה וכל מי שלא מכיר דברים כאלה שלא ידבר שטויות
חה חה על ^^
שואל השאלה:
מפחיד אותי שהיא תאבד את זה ושאני אאבד אותה
אנונימית
אני ממש מבינה אותך זה באמת קשה גם הצד שלך וגם הצד שלה ולכן כדאי שהיא תפנה לעזרה וזה קצת יקל עלייך ואם את חושבת שהיא מסוגלת ליותר מלחתוך כדאי שממש תדווחי למישהו שאת יודעת שזה לא יפגע בה מידי קשה שדיווחת לו
שואל השאלה:
היא תיקח את זה קשה אם אדווח למישהו ..
אנונימית
את מעדיפה שהיא תחתוך?
שואל השאלה:
ברור שלא
נגיד עכשיו דיברתי איתה והיא נרגעה
אנונימית
קחי לה את הסכין חחח
להתקשר למשטרה או לאחד ההורים או אפילו לעמותה
ספרי למבוגר
אנונימי
אבל אולי זה כן חשוב אחרי הכול היא צריכה עזרה ולא הכול יכול ליפול עלייך אפילו שאת חברה טובה שלה היא צריכה עזרה כדי להצליח לחיות חיים נורמלים וככה גם את
אולי זה צעד קשה אבל זה צעד נכון
ותהיי איתה שם לאורך כל הדרך כי זה ממש חשוב
וכמה זמן נראה לך שהיא תיהיה ככה עד שהיא תחזור לחתוך, לא יותר מידי
אולי זה נרגע לקצת זמן אבל את לא יכולה להיות זמינה כל הזמן ומתי זה ייגמר ואם זה יחזור שוב כדאי שמישהו מבוגר שמבין בזה יטפל בזה
היי יקרה,
ראיתי את הפוסט שלך ורציתי להגיב...
שומע מהמילים שלך את הפחד והדאגה לחברה שלך, איך את רוצה שיהיה לה טוב אבל את לא יודעת מה הדרך לעשות את זה...
נשמע שאת יודעת שהאמון שהחברה שלך נותנת בך הוא לא מובן מאליו ושאת רוצה להוכיח לה שאת כאן בשבילה לתמיד ולא הולכת, ואם תדווחי עליה אולי היא תחשוב כאילו את בוגדת בה, למרות שאת רק רוצה שיהיה לה טוב... משער שהמחשבות האלו יכולות לבלבל ולטלטל אותך...

יקרה, יש מישהו בעולם שאת סומכת עליו ויכולה לספר לו מה שעובר עלייך?
אני רוצה לספר לך שאני מתנדב בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו בסה"ר צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין בו נוכל להקשיב לך קצת יותר ולחשוב יחד על דרכים להתמודד עם מה שאת מרגישה...
אל תישארי עם זה לבד,

שלך,
מתנדב סה"ר
אנונימית יקרה,

את חברה נהדרת וכל הכבוד על ההתייעצות והשיתוף.
נסי להיות איתה כמה שיותר ולתת לה אוזן קשבת. נסי לעזור לה להבין שתחושות קשות ומצבי חירום הם מצבים משתנים וחולפים ושהנזק שיכול להגרם עלול להיות גרוע יותר או בלתי הפיך.
יחד עם זאת זו אחריות כבדה מדי לשמור את הכל לעצמך, נסי לשכנע אותה לפנות לעזרה מקצועית.
אם לא תצליחי לשכנע לדעתי, עליך לדווח בדיסקרטיות מלאה למבוגר שניתן לסמוך עליו. מורה, יועצת וכד'.