היי אני רק רוצה לספר סיפור טראומתי

זה קרה לי בכיתה א או ב אני לא זוכרת בדיוק, חברה הכי הכי טובה שלי שהייתה תמיד חברה שלי למרות שעשו עליי חרם היא נשארה. יום אחד אני בדרך לבית ספר ואבא שלי מוריד אותי בכיכר ונשאר לי עוד קצת ללכת לבית ספר ואז אני רואה את חברה שלי חוצה את הכביש ומכונית מתנגשת בה והיא נדרסת. בום. חשבתי שהיא מתה. חשבתי שאני לא אראה אותה עוד פעם. אח שלה צרח והתקשר לאמבולנס. האמבולנס הגיע ולקח אותה לטיפול נמרץ, היא שרדה. וזה לא הייתה הבעיה שראיתי אותה נדרסת, הייתי ילדה קטנה לא עיכלתי ככ את המצב. הבעיה הייתה שלא יכולתי להסתכל עליה, הפנים שלה היו עם צלקת ענקית אדומה עליהן לא יכולתי להסתכל עליה. הרגשתי ככ רע ומרושעת אבל כל פעם שקראו לי לשחק איתם אמרתי שאני לא רוצה וחברות שלי אמרו לאמהות שלהן שהתקשרו לאמא שלי, אמא שלי בהתחלה לא ככ הבינה אבל היא בסוף התקשרה לאמא שלה והתנצלה ואמרה שאני פשוט מאוד מפחדת מדם ומצלקות (וזה נכון), שתי האמהות שלנו החליטו שנעשה שיחה עם היועצת ונדבר על מה שאנחנו מרגישות, בסוף התרגלתי לפנים שלה והן הבריאו דיי מהר, אבל אני לא חושבת שאני אסלח לעצמי על זה שגרמתי לה להרגיש ככ מכוערת. והיא לא היא ככ יפה ואני מרגישה ככ רע אני מצטערת. מה אתם חושבים?? אני לא נפגעת אם תחשבו שאני מכשפה מגעילה(: