קטע כתיבה על הפרעת אכילה מטגרר ממש. דעתכם ?

להפרעת האכילה שלי,
הייתי ילדה שמסרבת להכיר בנערות שלה, בשינויים של הגוף. במעבר הזה של בין ילדה לאישה קטנה.
שנאתי את מה שראיתי במראה.
את הבדידות הנוראית והניכור שחשתי באותה תקופה.
ואז מצאתי אותך.
בכל קריסה שלי, את טירפדת את הנפילה. ליטפת אותי במילים יפות ובהבטחות.
נתת לי מקום לשכח, לברוח מהמציאות שסירבתי להכיר בה.
עשית זאת בחוכמה ובעורמה, בשקרים מסווים, בחיוך מזויף.
ואני - שרק חיפשתי מפלט, האמנתי בך בכל ליבי, נשבתי בקסמיך.
וכשליבי פעם בקושי, וגופי נסחב, מורעב ומותש - עדיין האמתי בך שאת עושה את זה לטובתי, שהכל רק ילך וישתפר.
ובכל פעם שהייתי
מקיאה
הייתי רואה אותך מבעד לעיניים מטושטשות מדמעות מחייכת אליי.
אני זוכרת את הפעם ההיא שרכנתי מעל האסלה ולא יכלתי לקום מרוב תשישות.
השענתי את ראשי על האריחים הקרים
ואת ליטפת לי את הראש ואמרת שתכף זה נגמר.
אני זוכרת איך ראייתי היטשטשה והלב שלי התאמץ לפעום בקושי
וכשידיך החמימות ערסלו את פניי החיוורות
נשמתי את נשימתי האחרונה
ומתתי בזרועותייך.