מי שיש לו חרדות ויכול להבין אותי ולתת לי טיפים מה לעשות לגבי מה שאני מרגישה אשמח לעזרה (זה ארוך)

תמיד היו לי חרדות והבנתי שזה חרדות רק לפני שנה
בהתחלה חשבתי שזה רק חרדות חברתיות אבל עם הזמן זה התחיל להיות חרדות מהכל אני מפחדת לצאת לרחוב כי אני בחרדה שיקרה לי משהו
אפילו כשאני בבית אני בחרדות ואם הייתי יכולה גם לא להיות בבית הייתי עושה את זה אבל אין מקום שאני מרגישה בו בטוחה אז אני 24/7 בחרדות פחדים ולחצים
הייתי לוקחת רסקיו אבל זה היה רק מעייף אותי ולא כזה עזר לחרדות (אמא שלי גם לא מסכימה לי לקחת תרופות יותר קשות כי היא רוצה שאני אלמד להתמודד איתם לבד ולא אתמכר לתרופות)

אני מרגישה ריקה אני לא מצליחה להרים את עצמי לשום דבר אני כל הזמן עייפה כל הזמן בחשבות וחרדות ובחודש האחרון אני רק בוכה ואני לא מבינה למה
שום דבר לא יושב לי על הלב בשביל שאני אבכה בכמות שאני בוכה

אני רוצה עזרה ואני צריכה עזרה אבל חוץ מזה שאני חרדתית אני גם ביישנית וחושבת יותר מדי על מה יחשבו עליי
זאת אומרת שאם אני אבוא למישהו מהצוות של הבית ספר אני אחשוב שאני מגזימה,חופרת לו,שהוא לא באמת רוצה לעזור לי אלא הוא חייב בגלל שזאת העבודה שלו ושהוא שונא אותי
בגלל זה קשה לי לבקש עזרה.

אני גם לא מראה את מה שאני מרגישה וחווה אני יחסית שקטה ועל הפנים שלי לא רואים זה דברים שעוברים לי בתוך הגוף (הנפש) שאני שומרת אותם שם.

וגם שיבצו אותי אתמול לתפקיד בצבא עוד לפני שעברתי יום המאה ולפני שהיה לי קבן (הקבן במרץ 23 ויום המאה פעמיים לא הייתי בגלל החרדות ואמרו לי שימשיכו לשלוח לי זימון לזה וזה לא קרה)
וזה העלה לי את החרדות עוד יותר ואני עוד יותר לא מצליחה לתפקד כי אני מפחדת שישימו אותי רחוק מהבית ושאני אצטרך לישון שם
אני לא יודעת אם אני אצליח להיות שם אני כן מאוד רוצה להתגייס אבל החרדות רק מתגברות מהמחשבה שיום יבוא ואני אלבש מדים ויבוא מחבל וירצח אותי וזה חרדות שגם שאני עם בגדים רגילים פשוט יוצאת לזרוק זבל אני מפחדת שירצחו אותי