אני מרגישה ריקנות תהומית וניגעלת מכל מי שנמצא סביבי עד כדי בחילה בעע אני רואה את כולם מפלצות וגם את עצמי מתוסבכת

מבין אותך לגמרי, אני מרגיש יותר דחיה מגועל. אני חושב שזה בגלל שאני לא מצליח לראות את האור מתחת לכול ענני האבק.
אני משונה, אנשים מתלהבים מדברים שבעיניי הם חסרי משמעות. הם קופצים ומצחקקים בצורה קרינג'ית, קשה לי להתחבר אליהם אבל אני מקבל את זה. כל אחד דוחף את האף שלו למקומות שלא קשורים אליו, שקרנים ואינטרסנטים. מחפשים רק לספק את הרצונות שלהם ולהצדיק את הדעות שלהם. לא סובל אף אחד.

^ כל מילה בסלע
גם שואלת השאלה