השיר הראשון שכתבתי אשמח לשמוע דעה כנה

שלב הבניים

לפני יומיים עוד הייתי משחקת בדלי ומים, ומבלי
למצמץ פעמיים, מצאתי את עצמי בשלב הבניים. בין הילדות לבין.. "עולם הגדולים". השלב שנשאיר לספר לנכדים.

רוצה סיגריה? ,
בואי נעלה אלי הביתה?

יש לך שיעורי בית?
עזבי את במילא תעסקי במשקי הבית ..

מסיבות, אלכהול וסמים. כול המדרדרים. אבל אז מגיע הבוקר ונשארנו רק אני החמרמורת ועוד מיליוני יסורי מצפונים.

רגע אחד משכתי לאחותי בצמה, וברגע אחר נמצאתי על רצפה מחוסרת הכרה.

אבל אז נזכרתי ש

לפני יומיים עוד הייתי משחקת בדלי ומים ומבלי
למצמץ פעמיים, מצאתי את עצמי בשלב הבניים. בין הילדות לבין, "עולם הגדולים" . השלב שנשאיר לספר לנכדים.

כמו עובר שיוצא מבטנו של אמו, ומגלה עולם ומלאו.
את חושכו ואורו. מסרו ויוצרו.

ואיש לא ידע, איש לא יבחין, לא אמא, לא אבא, לא הסבא, ולא הסבתא. אצלם אני עדיין אותה הילדה בת הארבע.

והיום אני מביטה בראי, ורואה את הקמטים. אותם קמטים שבזכותם יש לי מה לספר לנכדים.

(נכתב מזמן)