אשמח לשמוע את דעתכם על שיר שכתבתי:)

השורה הראשונה היא כמובן מהמשפט הידוע "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב".

ליבי במלחמה ואנוכי בשממה.
הלב כמעט נכנע, וההרגשה היא האשמה.
"מדוע אינך נאבק?", גער בי הלב.
המרץ בי נבל, והתחושה היחידה היא כאב.
"מדוע הינך נכנע?", חזר בו.
"בידיים חשופות נלחמתי ועודי נלחם", קבעתי, "גם אם הדבר מוסתר לעין, אנוכי נמסרתי ועודי מסור בדריכות לסילוק האויב שבי".
"וכי מי הוא האויב המסתורי שאנו לוחמים נגדו?", שאל בפיקחות.
"עצמי".

מה דעתכם?
אני חובבנית לגמרי אז ברור שזה לא ברמה גבוהה אבל אשמח לדעות/עצות לשיפור:)