אני מתחנן שכולם יכנסו. מאז תחילת החופש הגדול כמעט כל לילה מחשבות לא פוסקות והרבה בכי, נהרס לי החופש מזה

אז אני בכיתה יב. לא עשיתי בגרות במתמטיקה בכיתה יא והשנה אעשה את שני הבגרויות. מאז תחילת החופש הגדול הייתי במתח מטורף בגלל הדבר הזה וממש פחדתי, עם הזמן הבנתי שזה לא מה שמלחיץ אותי ומה שמלחיץ אותי זה החיים עצמם, הכל, מהרגע שאסיים יב. וכל לילה ישר באות לי המחשבות לגבי זה שהכל ייגמר, החיים ישתנו, אני אצטרך לעשות צבא, לעשות תואר, לעבוד לפחות 8 שעות ביום מי יודע במה, יהיו לי דאגות... לא כמו בילדות.
פעם אחת אחותי תפסה אותי בוכה ודיברה איתי על זה, היא אמרה שאני לא מבין בזה ולא יודע מה יהיה אז אין לי מה לחשוב על זה, אימא שלי גם דיברה איתי ואמרה דברים מרגיעים, גם אבא שלי קצת...
אני בעצמי עם מליון סיבות ללמה אני לא צריך לחשוש ולהיות לחוץ, (אני אמיין לפי הסדר של החיים) למשל:מבחינת המתמטיקה, שזה טיפה מלחיץ גם:יש לי פריקינג 5 חודשים להתכונן, אני יכול ללמוד 3 שעות ביום וגם אני זוכר את הבסיס של הנושאים, אני ב4 יחידות ורוצה לקבל 80 ככה שאפילו סך הכל אני יכול לטעות בשאלה אחת מתוך 5 (בבגרות של יא) והמורה אמר שהוא יכוון אותי ויעזור לי.
אחרי יב אני יכול ללכת למכינה עם חבר שלי
בצבא אני כנראה אעשה יומיות
החיים לא משתנים ככה ברגע, אני חי בסרט שברגע שיב תיגמר אני בדירה עם משכנתא 3 ילדים עובד בעבודה 8 שעות ביום+עוד עבודות קטנות עצמאיות כאלה. אבל זה לא נכון.
אני אוכל להישאר בבית של ההורים אפילו עוד 10 שנים אם ארצה (שלא נדבר על זה שממה שאימא שלי אמרה לי אני אוכל הרבה יותר מזה), כמובן בזמן הזה אני אעשה תואר וזה, אבל הנקודה היא שלא יהיה הרבה הבדל לעומת התיכון... אני עדיין אחיה בבית של ההורים שלי, לא יהיו לי כל כך דאגות, אני לא אהיה מוכרח לעבוד, בלי מיסים או משפחה משלי... עוד לא.
ההורים שלי אמרו שהם ידאגו לי ויעזרו לי בהכל גם בהמשך החיים, כמובן.