6 תשובות
שואל השאלה:
אני לא אהיה לבד אף פעם, החברים שלי עדיין נשארים איתי, המשפחה שלי... וגם אחר כך, כשאעבור לגור לבד, כשתהיה לי משפחה משלי, אני לא אהיה לבד אלא אהיה עם מישהי...
יש כל כך הרבה עבודות, אפשר לבחור במשהו כיפי, במשהו שמעניין אותך...
בנוסף המצב בטח ישתפר מבחינת יוקר המחיה וכאלה, בגלל שגדל פה דור מעולה שלא רוצה לחיות בצורה כזאת!
אז יש פה כל מיני סיבות ויש עוד הרבה, למרות כל אלה המחשבות לא פוסקות, והבכי שקורה, קורה בגלל הייאוש בזה שלא משנה מה זה פשוט לא עוצר, גם כשאני מבין שאני לא צריך להיות לחוץ! היום גם הבנתי שעצם העובדה שאני לא יודע מה מעניין אותי, אין לי חלום... גם זה חלק מהעניין, אם הייתי יודע מה אני רוצה לעשות בחיים זה היה קל יותר.
כל החופש אמרתי לעצמי שכששנת הלימודים תתחיל זה בטח ייפסק, המחשבות האלה... ונכון שעברו כולה יומיים, אבל עצם העובדה שהמחשבות עוד כאן, וחוזרות כל לילה גורמות לי לחשוב שמי יודע מתי זה ייפסק? מה לעזאזל אני יכול לעשות כדי להיפטר מזה ולחזור לחיות את ההווה? אני מרגיש שאני רוצה, אבל תקוע בעתיד, זה כל כך מדכא ואני בוכה גם עכשיו.
אז אני אציין שזה קורה בדרך כלל בלילה, ממש ככל שמגיע הלילה ככה אני יותר ויותר נכנס למצב הרוח הזה. דבר שני זה לא ממש קורה אם למשל אני ישן אצל חבר שלי או במקום אחר בכללי.
אז בבקשה עזרה, מה אני אמור לעשות? פסיכולוג? או איך אני נפטר מהמחשבות האלה? תודה רבה
אנונימי
היי אין לך ממה להיות לחוץ מהחיים אני מבינה אותך כי לפעמיים גם לי זה קורה אבל אז אני חושבת על החיובי שאני אהיה יכולה אחרי הצבא לטייל בעולם ולהרוויח כסף כן זה לא כיף נכון לעבוד 8 שעות וזה אבל חייב אבל בסוף תחשוב שאתה יכול לעבוד במשהו שאתה ממש רוצה וללכת ללמוד על זה ולהתחיל לעשות עם זה משהו! כרגע אין לך ממה להיות לחוץ תתרכז בלימודים ותלמד טוב ואח מעשה דברים שיהרסו לך ואל תשכח ההורים שלך תמיד איתך והם לא יעזבו איתך אם אתה צריך משהו מוזמן לפרטי שלי:)
אנונימית
שואל השאלה:
כן בדיוק, אבל הבעיה היא שאפילו שאני מודע לכל הדברים האלה ושבאמת אין לי מה לפחד, לא עובר
אבל תודה
אנונימי
אני חייבת לומר לך שלקחת את הדאגות שלך למקומות מאוד רחוקים, אמנם יש על כל מי שמסיים צבא ויוצא ללימודים אחריות חדשה. בניית קריירה, בניית זוגיות וניהול חיים עצמאיים. אבל מי אמר שאתה צריך לרוץ, אתה יכול להיות קשוב לקצב שלך ולנהל את החיים שלך כמו שאתה בוחר. אין לך מישהו עם סטופר! רק אתה מחליט על הקצב, על הדרך ועל הבחירות שלך. ואם יש לך הורים תומכים ואוהבים - תמיד יש לך גב ומקום מחבק ואוהב. חשוב מאוד לזכור שחלק מאוד משמעותי מהחיים שלך הם הנאה. מצא לך מקומות להנות בהם, צור הזדמנויות עם חברים, הופעות, יציאות, טיולים ותזכיר לעצמך שוב ושוב - שאת הקצב אתה מכתיב. הכל טוב, הכל בסדר. ויהיו לך חיים נפלאים ואתה תהיה אדם מצליח ומאושר. אל תתן לקצב החיים המודרני להשתלט עליך - אתה תכתיב את הקצב! שהעולם יחכה!
תנסה אולי להשתחרר מזה וכרגע לחיות את הרגע שאת עוד ביב' ואין לך הרבה דברים כרגע על הראש חוץ מללמוד נשאר לך שנה תנצל אותה 3>
אנונימית
שואל השאלה:
titi את צודקת לגמרי והאמת שזה בדיוק מה שאני תמיד חושב וכבר מפעם ידעתי שאני רוצה לקחת את החיים לאט, לא למהר כי אין למה, לא להתחתן מוקדם מדי... להנות
אבל גם פעם אחת חבר אחד שלי סיפר לי שהוא עושה עתודה וזה והבנתי שאני יכול לבחור לעשות את זה גם וזה מאוד הלחיץ אותי
כי לעשות עתודה פירוש להיכנס למירוץ הזה של החיים, 10 שנים נוספות בהם טאק טאק תואר צבא ואז גם קבע, בלי לשלוט בקצב
לעומת זאת אני יכול להחליט שלא, לעשות צבא רק שנתיים ושמונה ואז לעשות תואר ככה בקצב שלי כשנוח לי
אבל העתודה היא הזדמנות מטורפת, גם משלמים לך כמעט על הכל, גם אתה מקבל נסיון במקצוע, כל החבילה...
אנונימי