יש לי חרדה חברתית וזה מקשה עליי ברמות, לא יודעת מה לעשות עכשיו כשחוזרים ללמוד

כנל מוזמנת לפרוק בפרטי

היי, גם לי יש חרדה חברתית וזה משהו שממש קשה להתמודד איתו במיוחד בבית ספר כי את מרגישה שכל העיניים עלייך ופשוט שופטים אותך ואת לא תגשי למישהו ופשוט תדברי איתו
אנשים שאין להם את זה לא מבינים עד כמה זה קשה פשוט להיות סביב חברה
אבל זה גם הכי עוזר לזה
בהתחלה כנראה יהיה לך קשה לחזור לבית ספר כי זה אחרי הרבה זמן שלא היית בו
אבל הייתי אומרת לך פשוט תכניסי לך לראש שאת בן אדם טוב ומי שלא רוצה להיות חבר שלך / לדבר איתך מפסיד
אם את רוצה להגיד משהו בכיתה ואת נרתעת פשוט ספרי לעצמך בראש כזה עד שלוש ותעשי את זה ותראי שהכל בסדר
תזכרי שחיים פעם אחת ואת לא תראי תילדים האלה עוד כמה שנים אז תשתדלי להתנהג הכי בטבעיות
אולי אפילו תתחברי לחברה אחת את לא חייבת יותר מזה
את לא חייבת להיות חברותית

האמת? ללכת לפסיכולוג. בתור מישהי עם חרדה חברתית אני יודעת כמה זה קשה להתמודד איתה, ולפעמים צריך קצת עזרה עם זה וזה בסדר; אי אפשר לעשות כל דבר לבד. פסיכולוג יעזור לך בצורה מקצועית שלפעמים את לא יכולה לתת לעצמך. לבנתיים? לנסות להבין שטוב לנסות מאשר לשבת בשקט. אני יודעת כמה זה קשה, ובכל זאת את צריכה למצוא את מה שירגיע את החרדה שלך, וכן - גם את הנורא מכל - לנסות להתחבר עם אנשים חדשים או תלמידים שאת חושבת שיש לך הזדמנות להיות חברה שלהם. תמצאי לך את האנשים שאת מרגישה איתם בנוח. בהצלחה, זה לא פשוט אבל אני מאמינה בך

את צריכה ממש להתאמץ להלחם בזה...גם אני סובל מזה...ופעם המצב שלי היה הרבה יותר קשה, תנסי לדבר עם אנשים באינטרנט..קודם צ'אטים ואח"כ לעבור לשיחה קולית..אח"כ שיחה קולית קבוצתית ואחרי זה תנסי לדבר עם מישהו בודד במציאות...אולי להתחיל להתכתב עם מישהו בודד במציאות אם זה ממש קשה..עד תהיי במצב שאת מסוגלת לנהל איתו שיחה פנים מול פנים.

אני הלכתי לפסיכולוגית וזה ממש עזר לי לעלות את הביטחון, אני מקווה שבבית ספר הוא לא יירד שוב.
זה ממש קשה להילחם בקולות האלו בראש שאומרים לך שאתה אפס חסר יכולות אבל אני פשוט מנסה להחדיר לעצמי שזה לא נכון, שמגיע לי יותר טוב, שלכולם יש את הקשיים האלו - גם אם לא ברמה כזו, ששווה לי לא לוותר ובמיוחד לשמוח כשאני מצליחה להתגבר על משהו מסויים ולא לתת לעצמי ליפול שוב. והכי חשוב זה לדעת שגם אם נכשלת, זה לא סוף העולם. לפחות ניסית, זו בהחלט התקדמות.
ממליצה לך ללכת לפסיכולוג/ית אם יש לך את האפשרות. מוזמנת לדבר איתי כשתרצי. 3>