אתם באמת מאמינים לאבחונים פסיכיאטרים?

כמובן

ברור

הפסכיטאר הוא רופא שלמד הרבה מאוד שנים לאבחן את המקרים האלו...

שואל השאלה:
אבל כאילו.. נגיד מישהו טוען שהוא מרגיש בדיכאון אבל מאבחנים אותו ללא דיכאון..
אבל הבן אדם מרגיש פאקינג רע כל הזמן ויש לו רצון למות
זה לא מוזר?

כי לרוב האנשים אין הבנה של מנגנונים שונים במוח או רבדים שונים של התת מודע
פסיכולוגיה עובד על פי אם מישהו מציג התנהגויות מסויימות הן כנראה תוצאה של משהו ומאבחן שלמד את הדפוסים האלה ידע תהבחין בהם

שואל השאלה:
אבל גם מלא פעמים אנשים משקרים ומציגים התנהגות שונה מול הפסיכולוג/פסיכיאטר.

להרגיש בדיכאון ולהיות בדיכאון זה לא בהכרח אותו הדבר
להרגיש בדיכאון זה רק ההרגשה הרעה של המחלה אבל זה שבנאדם מרגיש אותה יכול להיות כתוצאה ממשהו שקרה לו או האופי של בנאדם או משהו אבל בנאדם שיש לו דיכאון זה מישהו עם חוסר איזון הורמונלי שגורם לתפיסת מציאות של בנאדם ולתגובות שלא להיות שונות משל אחרים

זה שלא אבחנו מישהו בדיכאון זה לא מוריד את הערך של הרגשות שלו או אומר שהוא "לא עצוב מספיק" או7 משהו זה פשוט שאין לו דיכאון אלה רק את ההרגשה

שואל השאלה:
אבל זה כן מוריד מהערך מבחינת אנשים. כי אם בן אדם סתם מרגיש רע כל הזמן אבל לא מאובחן בכלום אנשים לא יתייחסו לרגשות שלו ברצינות.
ואנשים כאלה בדרך כלל ילכו לעשות משהו קיצוני כדי לקבל תשומת לב..

נכון מלא משקרים ויש מצב שגם מאבחנים אותם כשאין להם לפעמים אבל נראלי שמלמדים פסיכיאטרים לראות מעבר לזה ולזהות שקרים או משהו

אני לא באמת יודעת איך עושים את זה אבל אנהי בטוחה שזה לא עובד על פי מי שנראה הכי עצוב מקבל אבחון
כאילו יש קריטריונים כזה לאבחנה

אני מבינה מה את אומרת אבל אי אפשר לשנות את ההרגשה של מונח רפואי רק כדאי שאנשים לא יעלבו שהם לא אובחנו בו

יכול להיות שבן אדם יחשוב שהוא מרגיש ממש רע/טוב אבל בעצם מה שהוא מרגיש זה משהו שכולם תמיד מרגישים גם ככה
אז כן מאמינה

אני חושבת שאני צריכה אבל אני נמנעת. לא רואה בזה משהו טוב.
מבחינתי אם אתה מרגיש משהו, זה מה יש. וזה אמיתי. לזייף דיכאונות/חרדות(למשל) זה מטופש ורדוד. אם מישהו מרגיש ככה, כנראה שזה אמת.

כן.. נראה לי.. לא יצא לי להיפגש עם אחד כזה אבל לא כל אחד יכול להיות פסיכיאטר, זה אנשים שיש להם את זה והם לומדים המון שנים.

היי, כמה דברים:
קודם כל אבחנןת שווא יש גם אצל רופאים רגילים. אותו דבר, אם תבואי לרופא ותשקרי לו שיש לך כאבים במקום מסוים את יכולה לקבל אבחנה שאין לך באמת. כנ"ל על הפרעות נפש אבל בדרך כלל דיווח עצמי הוא *לא* המדד היחיד שמתחשבים בו מהסיבה הזו בדיוק. אנשים משקרים, אנשים לא מודעים לדברים מסוימים בעצמם או שמשייכים את זה לסיבה אחרת.
אדם יכול להיות בדכאון תת קליני ולא לקבל אבחנה של דכאון. כדי לקבל אבחנות יש צורך לעמוד בקריטריונים (בארץ זה עובד קצת אחרת בגלל שאנחנו לא מסתמכים על הdsm) ולפעמים יש אנשים שלא עומדים בהם וזה בסדר.
"אם אדם מרגיש רע אבל לא מאובחן בכלום זה מוריד את אמינות הפסיכיאטרים" כן אבל לא כל עצב הוא בהכרח דכאון אז ברור שלא כולם יקבלו אבחנה. פה פסיכולוגים נבדלים מפסיכיאטרים- פסיכיאטר הוא רופא שבא לתת אבחנה וטיפול, הם הרבה פעמים ממוקדים בבעיה. פסיכולוגים הרבה פעמים יכולים לתת אבחון אבל גם אם אין אבחון לנסות להעניק טיפול יותר אמפתי וכולל לגבי החיים של אותו אדם, למשל במערכות יחסים שלו, או בגיבוש הערך העצמי, או סתם עצב שאינו דכאון.
זה שחלק גדול מאנשים לא מאובחן כי יש להם משהו שהוא תת קליני, כלומר לא עומד בקריטריונים, זה לא מוזר אם את חושבת על זה. בדיוק בגלל זה צריך הגדרה מדויקת להפרעות נפש, החיים של כולנו כל כך מורכבים שאחרת היה אפשר לחלק הפרעות שונות לכולם. אבל בדיוק כמו שכאבי ראש מדי פעם אצל רופא רגיל לא יזכו אותך באבחנה וטיפול תרופתי של מיגרנה, כך גם להרגיש רע מדי פעם זה מנת חלקנו בקיום האנושי ולא אומר שזה בהכרח אבחנה פסיכיאטרית.
אם יש לך עוד שאלות אני אשמח לענות.