מאמינים-למה אתם באמת מאמינים באלוהים ובדת?

באמת שממש קשה לי להסביר אבל אני אנסה
אננ מרגישה שממש יש לי עם מי לדבר שהוא שומע אותי זה מרגיש באמת כלכך טוב להאמין במישהו ולדעת שהוא שומע את התפילות שלי שהוא עושה ניסים שהוא יעשה טוב שישמור עליי (חוץ ממשפחה חברים וכאלה) בזכותו יש לי המון רגעים טובים עם המשפחה שלי וחברים כמו קידוש חגים ששומרים שבת ונשארים בבית ומדברים ללכת לכותל זה פשוט באמת טהור

וגם בכללי אנשים שאני מכירה שהם דתיים/שומרים/מאמינים הם אנשים כלכך טובים כלכך טהורים ובאמת הם ממש נחמדים

לא הבנתי: את רוצה שאני אסביר לך את אמינות הדת בלי להביא מה היא כוללת בשביל להראות שהיא אמינה?

איך זה?

בשביל להוכיח שהכת היא אמת - צריך להביא מה היא כולת, ולהסביר למה היא זה מוכיח שהיא אמת.

כל השאלות פה בסטיפס מורידים לי באמונה מה אכפת לכם אני מאמינה כי ככה טוב כשאני מבקשת דברי מהקב"ה הם קוראים וגם גדלנו בסביבה של אנשים מאמינים ככה גדלנו ככה התרגלנו לפחות אני אבל יותר נוח לי לכתוב בלשון רבים.

כי אין לי סיבה לא להאמין

שואל השאלה:
^^לא באתי להוריד זה עניין אותי פשוט על מה זה בנוי,לא אמרתי לך לא להאמין
^^^^תראה מה אנשים רשמו פה,לזה התכוונתי
ולא הבנת אותי,לא אמרתי בכלל לא לרשום מהתנך,פשוט יש מלא שרושמים מגילות מהתנך וכאילו לי זה לא מועיל

שאלה מסוג זה היא מגוחכת, לאמיתו של דבר. כי אם מדובר באמונה, הרי לא שייך לשאול על זה 'למה'. אם יש לעניין הסבר או הוכחה הגיונים - מה נשאר בשביל האמונה? דבר שנתפס על-ידי שכלו של האדם הוא דבר שיודעים ומבינים אותו ולא דבר שצריכים להאמין בו.

כששואלים למה על אמונה, זה דומה לאדם שמתפעל מציור אמנותי ומישהו שואלו: "למה אתה חושב שהציור הזה יפה? יש לך הוכחות ?"... שאלה כזאת היא טפשית, משום שאמונות, כמו מוסיקה, כמו אהבה, הינם דברים שאינם נמדדים באמות-מידה של היגיון ושכל - בדיוק כשם שההבנה אינה נמששת במושגים של יופי, קצב, תחושה וצבע... לאדם יש חושים שונים שתופסים דברים בצורה המיוחדת להם, וכל נסיון להעביר את המושגים של חוש אחד למשנהו - הינו איוולת (זה כמו למדוד רעיונות לפי ק"ג...).

^יש את עצם עניין האמונה. זה לאו דווקא עניין של הרגשה יותר סוג של התבטלות. כל השאר זה התוצאה. לכן צריך להאמין על פי היהדות, והתפיסה תיהיה נכונה.

האמת כשכתבתי את ההודעה התכוונתי לשואל

כדי למנוע מצב כזה חשוב שלא תיווצר סתירה בין האמונה לבין ההיגיון. על היהודי ללמוד ולהבין בשכלו את מה שהוא מרגיש באמונה שבליבו. ולחלופין - אותו אדם שטוען לאי- אמונה, יוכל לשחרר את אמונתו הכלואה על-ידי ששכלו יחדל להילחם בה. כשיבין, באמצעות השכל וההיגיון, את קיומו של הבורא, לא יהווה עוד השכל מחסום בפני האמונה, והיא תוכל להתגלות ולהתבטא בתודעתו.

הבנת האמונה באמצעות השכל לא תגרום לאדם להאמין באופן ישיר, אך באורח עקיף היא תאפשר לאמונה שבלב להשתחרר ולהתגלות. כך לא תצטרך האמונה להתנגש עם ההיגיון, אלא שני הכוחות הללו יחפפו זה את זה ויחזקו זה את זה.