אני בטוחה ב100% שיש לי חרדה חברתית אבל לא בא לי לאבחן את זה

כן ברור אל תתביישי זאת אמא שלך הכל בסדר ואין בזה שום בושה

שואל השאלה:
אבל זה ממש מביך אותי ללכת ולהגיד לה, גם אם עכשיו נגיד עשיתי את האבחון ויש לי חרדה חברתית אז מה עושים עם זה?

אני גם מתביישת לפעמים להגיד לאמא שלי דברים אבל בסופו של דבר את צריכה להגיד לה ולסמוך עליה.

אם את מרגישה לא בנוח את יכולה לבקש מאמא שלך לדבר עם פסיכולוג ולהעלות שם את הנושא

מה זה אומר בידיוק חרדה חברתית כי אם זה כמו שזה נישמע אז יש סיכוי שיש גם לי

כן, זה מה שאני עשיתי עם אמא שלי בנושא החרדה שלי

אבחון נותן כמה דברים:
- שם לבעיה, מה שיכול להרגיע ולתת תחושת ביטחון שאת יודעת מה עובר עלייך.
- אחרי אבחון פסיכיאטרי אפשר לקבל גם מרשם לטיפול תרופתי שיכול לעזור (תלוי במצב)
- עוזר לאחרים להבין אותך, ויכול לתת הקלות בכל מני דברים, בבית ספר וכו'
וגם אפשר דרך הקופת חולים לקבל טיפול מוזל וכל מני דברים כאלה

אבחון זה לא חובה וזה יותר עניין רשמי, אם את רוצה לטפל בבעיה עדיף ללכת לטיפול פסיכולוגי ושם אם רואים שזה לא מספיק עוזר וכדאי לשלב טיפול תרופתי כבר כדי ללכת לפסיכיאטר.
אם את לא מרגישה בנוח לספר לאמא שלך, את יכולה להגיד גם משהו יותר כללי ולהסביר שקשה לך לאחרונה ואת רוצה ללכת לאבחון/טיפול כי את חושבת שזה יכול לעזור.

לכי על זה תטפלי בחרא הזה לכי לפסיכולוג ולפסיכיאטר קחי כדורים תטפלי במקביל בבעיה ואחרי כמות מסוימת של זמן זה ישתפר