זאת התחלה טובה לסיפור ?

הקדמה



"חכי!" רציתי לצעוק לה בעודה רצה אל השדות. כשהתרחקה שערה הזהוב כמו השמש התנפנף מאחוריה ונעלם מעיני. על אף שידעתי שהיא תחזור, כשנעלמה נדמה שהיא לקחה איתה את כל שמחת חייה הקורנת שתמיד משפיעה על סובביה והשאירה אותי לגשש באפלה. בלעדיה אין בי מספיק כוח להדוף את החשכה הסוגרת עלי כל פעם שאני נזכר בה ובמה שקרה, וכל פעם שהיא לא כאן לא משנה כמה אני מנסה המחשבות על מה שקרה תמיד מגיעות, כך שכשהיא לא כאן אני מרגיש שאני בתוך חול טובעני ואפל שאין בכוחי לצאת ממנו וככול שהזמן עובר כך הוא מתהדק, מונע ממני לנשום או לזוז.
ואז היא חוזרת. בזנב מקשקש וכדור בפה והכל מתפוגג עד שזה רק אני והיא. היא קופצת עלי, מלקקת ומפצירה בי לזרוק את הכדור שוב. אני טומן את פני בחיקה, נושם את ריחה המתוק עד שאני נרגע, היא לא נרתעת כשאני מחבק אותה ומסרב לעזוב, היא לא כמו כלבים אחרים, היא מבינה.
בלית ברירה אני משחרר אותה, לוקח את הכדור ומשתדל לזרוק אותו למקום שבו אוכל לראות אותה, כך שלא אצטרך לחזור אל החול הטובעני.
ובכל זאת אני לא יכול לברוח לגמרי, החול הטובעני יחזור. אולי לא היום או מחר, אבל הוא יחזור.




אם מישהו.י רוצה המשך שת.יכתוב לי ...