דיי נמאס לי זה ארוך וסלחו לי אני חייב לפרוק

אני מוצא את עצמי מתבודד מייאוש חסר חברים אף פעם אף פעם לא היה לי מישהו/י לדבר איתו שת/יקשיב אני פשוט מתוסכל מספיק שאני חייל בודד בלי משפחה לשואלים נטישה משפחתית פשוט נמאס לי שאין מישהו שי/תהיה שם בשבילי שת/יבוא לתת לי את הפוש ולצאת מהלופ הזה. למשל מתחיל עם מישהי הכל הולך חלק בין שתיי הצדדים עד שפתאום משומקום אופס סליחה לא מתאים לי דיי אני לא בנאדם רע אני תמיד שם למי שצריך עזרה אז למה למה זה מגיעה לי, למה כשה אני צריך תמיכה מהצד אף אחד לא שם בשבילי פעם כשה הייתי חלק ממשפחת המושפעים מה שנקרא. תמיד היה מסביב אנשים גם בחוץ גם בפנים, אולי מבחוץ אני עם אנשים אבל בפנים יש תמיד את הקלאץ הזה של אתה לבד.. דיי למה זה מגיעה לי הסיוט הזה למה אין לי נחמה אף פעם אני רוצה שת/יהיה לצידי מישהו/י שתהיה במקום שלי,
אולי אותה אחת/ד יבין אותי באמת :'(