38 תשובות
לדעתי בלי 'על פניי האדמה'
זה ממש יפה!
זה ממש יפה!
את תפרסמי את הסיפור?
שואל השאלה:
אני צריכה יותר דעות והערכה כדי לדעת אם לפרסם,תודה מראש על שקראתם
אני צריכה יותר דעות והערכה כדי לדעת אם לפרסם,תודה מראש על שקראתם
אהבתי את זה, אבל העלילה מתקדמת מהר מדי. תפרטי יותר
וואו ממש הרגשתי הזדהות עם הדמות!
גרמת לי לקצת צמרמורת חח
אבל כן מסכימה עם 'יאללה לתחת', העלילה מתקדמת ממש מהר...
גרמת לי לקצת צמרמורת חח
אבל כן מסכימה עם 'יאללה לתחת', העלילה מתקדמת ממש מהר...
שואל השאלה:
אני אנסה להאט את העלילה
אני אנסה להאט את העלילה
זה נוראי.
לא הייתי קוראת את הסיפור הזה בחיים.
לא הייתי קוראת את הסיפור הזה בחיים.
כן^
יש מצב שהוא קצת קיטשי מדי
יש מצב שהוא קצת קיטשי מדי
^^^^^מסכימה. העלילה נורא מהירה ובקושי מבינים מה באמת קורה.
אני גם פחות מתחברת לציון שנה אלא אם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, או שזה מצוין כמו: בשנות השישים.
בתור פרולוג אני חושבת שזה מגלה הרבה אבל זה חלק שפחות הפריע לי.
חוץ מזה, אהבתי ממש את צורת הכתיבה שלך והרעיון הכללי שהבנתי מהפרולוג היה עמוק ויפה.
אני עכשיו יצאתי מבקרת ספרים מקצועית מפונפנת ושוויצרית :(
אני גם פחות מתחברת לציון שנה אלא אם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, או שזה מצוין כמו: בשנות השישים.
בתור פרולוג אני חושבת שזה מגלה הרבה אבל זה חלק שפחות הפריע לי.
חוץ מזה, אהבתי ממש את צורת הכתיבה שלך והרעיון הכללי שהבנתי מהפרולוג היה עמוק ויפה.
אני עכשיו יצאתי מבקרת ספרים מקצועית מפונפנת ושוויצרית :(
שואל השאלה:
זה ממש עזר לי תודה^^
זאת הכתיבה הראשונה שלי אז אני לומדת מטעויות
זה ממש עזר לי תודה^^
זאת הכתיבה הראשונה שלי אז אני לומדת מטעויות
העלילה מתקדמת ממש מהר וגם בסוף לא ממש הבנתי את מה שההורים שלה אמרו לה כאילו אבא שלה עומד למות והוא אומר לה להישאר פרח? ואמא שלה ברגעים האחרונים שלה אומרת לה למצוא בן זוג? היא בת 10... בכללי זה מסופר מנקודת מבט של ילדה קטנה לדעתי את הפרולוג עדיף לך לעשות מנקודת מבט כללית ואת הסיפור כשהיא בוגרת יותר. וגם הקטע עם העיניים הכחולות, היא בת 10 והציון של העיניים הכחולות רומזות על תחילת משהו רומנטי זה לא כזה הגיוני לי...
אני הייתי מציעה לך לקרוא את הספר 'אם אשאר' זה גם מדבר על משהו בסגנון ובהתחלה ממש מפרטים עד כמה שוואו ומדהים ויורד שלג ואז בום תאונה. אולי תקבלי השראה
בהצלחה❤
אני הייתי מציעה לך לקרוא את הספר 'אם אשאר' זה גם מדבר על משהו בסגנון ובהתחלה ממש מפרטים עד כמה שוואו ומדהים ויורד שלג ואז בום תאונה. אולי תקבלי השראה
בהצלחה❤
אנונימית
הכתיבה שלך ממש יפה. לדעתי העלילה באמת מתקדמת קצת מהר אפשר להוסיף קצת פרטים על הדמויות או משהו בסגנון בנוסף לדעתי ההתחלה קצת דומה להתחלה של הספר הקמע אז כדאי לך לברר שאין בעיה עם זכויות יוצרים. חוץ מזה הכתיבה שלך יפה וספרותית והעלילה מעניינת ומעניין אותי ההמשך.
לתאר יותר, וגם לעשות פסקאות ולא לשים הכל בתוך בלוק אחד.
גם אני חייב לציין שחלק ממה שקורה לא ככ מובן. (אם היא בתוך האוטו איך היא רואה שובל דם מסביב למכונית?) וכל מיני דברים מבלבלים.
יש בעיות עם הפיסוק, לפני סגירת מרכאות שמים סימני פיסוק. אי אפשר לעשות "ככה". עושים "ככה."
ודבר אחרון: הדיאלוגים דיי משונים.
"אז ויולט, מתרגשת לחגוג יום הולדת 10 איתנו בחרמון?" זה אחד המשפטים הכי מוזרים שיצא לי לקרוא. זה ככ קר ומנותק רגשית. זה משהו שסבא וסבתא שלא יודעים מה לעשות עם עצמם ליד ילדים יגידו לנכדה שהם לא ראו מאז גיל 3. זה לא משהו שהורים יגידו, במיוחד כשרואים שהם אוהבים אותה והיא אותם.
אם ההורים מתים והם אומרים דבר אחרון לבת שלהם, זה יהיה משהו כמו "תזכרי שאנחנו תמיד נאהב אותך ותמיד נשמור עלייך מלמעלה," לא "תמצאי את החצי השני שלך," ו-"תמשיכי להיות הפרח הסגול בחיי."
תעבדי על ריאליזם.
אבל בסך הכל זה מאוד נחמד אם רק התחלת לכתוב. אם באמת תתאמני ותתאמצי ותקחי ביקורת בונה ותשתמשי בה, את תשתפרי המון.
גם אני חייב לציין שחלק ממה שקורה לא ככ מובן. (אם היא בתוך האוטו איך היא רואה שובל דם מסביב למכונית?) וכל מיני דברים מבלבלים.
יש בעיות עם הפיסוק, לפני סגירת מרכאות שמים סימני פיסוק. אי אפשר לעשות "ככה". עושים "ככה."
ודבר אחרון: הדיאלוגים דיי משונים.
"אז ויולט, מתרגשת לחגוג יום הולדת 10 איתנו בחרמון?" זה אחד המשפטים הכי מוזרים שיצא לי לקרוא. זה ככ קר ומנותק רגשית. זה משהו שסבא וסבתא שלא יודעים מה לעשות עם עצמם ליד ילדים יגידו לנכדה שהם לא ראו מאז גיל 3. זה לא משהו שהורים יגידו, במיוחד כשרואים שהם אוהבים אותה והיא אותם.
אם ההורים מתים והם אומרים דבר אחרון לבת שלהם, זה יהיה משהו כמו "תזכרי שאנחנו תמיד נאהב אותך ותמיד נשמור עלייך מלמעלה," לא "תמצאי את החצי השני שלך," ו-"תמשיכי להיות הפרח הסגול בחיי."
תעבדי על ריאליזם.
אבל בסך הכל זה מאוד נחמד אם רק התחלת לכתוב. אם באמת תתאמני ותתאמצי ותקחי ביקורת בונה ותשתמשי בה, את תשתפרי המון.
לא אהבתי, זה נשמע חובבני.. תנסי להאט את העלילה ותוסיפי פרטים, אני בטוחה שאת יכולה לשפר את הסיפור ויש אתרים שיכולים לעזור לך עם זה.
אנונימית
העלילה נורא מתקדמת ומהירה,אבל ממש אהבתי
גרוע
בכנות, לא מאוד אהבתי. נשמע מאוד חובבני. יש מקום לשיפור. בתור סופרת אני יכולה להגיד לך שכמו שציינו לפני, העלילה מתקדמת מהר מדי. לטעמי זה היה די רדוד וקיטשי, אבל עם זאת יתכן ויש לזה פוטנציאל, אבל הכתיבה והעלילה צריכות פיתוח ושיפור.
בהצלחה :)
בהצלחה :)
אנונימית
ילדות בנות עשר לא יגידו "אבא, ברור שאני..." כמו שכתבת הם יותר פשוט יגידו "כן מאוד!!!" בקול צווחני וירפצו במקום וכזה
גם מה שההורים שלה אמרו לה לא מתאים ל9י דעתי להייתי אומרת לילדה שלי שתישאר הכי יפה בעולם שניות לפני שאני יודע שאני אמות הייתי יותר אומרת משהו בסגנון של אני הכי אוהב אותך בעולם ואת מושלמת כמו שאת
גם מה שאימה אמרה לפי דעתי נוראי זה ברצינות מה שהורה יגיד לילדו כשהוא גוסס "תמצאי את החצי השני שלך"?
בכללי לא התחברתי לדמות היא לא נשמעת מציאותית זה לא מרגיש כמו ילדה בת עשר והעלילה מתקדם מהר מדי
לא הייתי קורא את הספר
גם מה שההורים שלה אמרו לה לא מתאים ל9י דעתי להייתי אומרת לילדה שלי שתישאר הכי יפה בעולם שניות לפני שאני יודע שאני אמות הייתי יותר אומרת משהו בסגנון של אני הכי אוהב אותך בעולם ואת מושלמת כמו שאת
גם מה שאימה אמרה לפי דעתי נוראי זה ברצינות מה שהורה יגיד לילדו כשהוא גוסס "תמצאי את החצי השני שלך"?
בכללי לא התחברתי לדמות היא לא נשמעת מציאותית זה לא מרגיש כמו ילדה בת עשר והעלילה מתקדם מהר מדי
לא הייתי קורא את הספר
ממש אהבתי :-)
וואווו וואו ווא וואו
את האמת שמאוד אהבתי, הרבה אנשים אומרים על מהירות הסיפור, אבל אני דווקא אוהבת כשהעלילה מהירה.
אני לא יודעת לכתוב אז אני לא חושבת שכדי לך לקחת עצות ממני על כתיבה,אבל אני חושבת שזה סיפור מדהים עם שפה עשירה.
אני לא יודעת לכתוב אז אני לא חושבת שכדי לך לקחת עצות ממני על כתיבה,אבל אני חושבת שזה סיפור מדהים עם שפה עשירה.
אנונימית
חסרים המון סימני פיסוק וחילוק לפסקאות וזה מתקדם מהר מידי כמו שאמרו
וואו ממש אהבתיי באלי לקרא את ההמשך
זה נשמע חובבני מידי סורי
תאטי את העלילה, החיים שלה הספיקו להשתנות מהקצה לקצה בדף אחד בספר
ותנסי להשתמש במילים יותר גבוהות ומעניינות ולא סתם מילים שטחיות כאלה שכל אחד יודע לכתוב
תעשי את זה מעניין יותר, משהו מיוחד שמושך לקרוא
תאטי את העלילה, החיים שלה הספיקו להשתנות מהקצה לקצה בדף אחד בספר
ותנסי להשתמש במילים יותר גבוהות ומעניינות ולא סתם מילים שטחיות כאלה שכל אחד יודע לכתוב
תעשי את זה מעניין יותר, משהו מיוחד שמושך לקרוא
אמאלה מהמם תודיעי כשתפרסמי את זה
צורת הדיבור מאוד לא אופיינית לילדה בת 10
יש מדריכים לכתיבה בווטפד שיכולים לקדם אותך, אותי הם קידמו מאוד, ותעדכני שתעלי לאיפושהו, כי זה בכל זאת נחמד
שואל השאלה:
אני כותבת את זה מחדש עכשיו עוד מעט אשלח לפה מחדש
אני כותבת את זה מחדש עכשיו עוד מעט אשלח לפה מחדש
יא א
בהצלחה
בהצלחה
שואל השאלה:
-פרולוג-
הבטתי מהחלון על פתיתי השלג שהחלו לרדת,השלג היה מרהיב ביופיו.
אן וליז התקשרו אליי והציעו שנלך לחגוג את יום הולדתי אבל לא התחשק לי לצאת הפעם משום שאני לא הכי אוהבת ימי הולדת.
החלטתי לצאת אל השלג הקר וכשפתחתי את דלת הכניסה,לונה החתולה האפורה שלי כשכשה בזנבה וזינקה מעליי בליקוקים,ליטפתי אותה ונשכבתי על גבי השלג,לאחר כמה דקות עם לונה ניסיתי להתרומם בחזרה אבל היא לא שיחררה אותי ולא הפסיקה להרעיף עליי אהבה.
אבי פתח את דלת הכניסה וגיחוך יצא מפיו כשהסתכל על לונה שרועה על השלג ועליי מנסה לעמוד על רגליי.
לאחר כמה שניות שהוא בוהה בי ומבט הבזיק בעיניו,הוא ניגש לעברי והוריד את לונה ממני,הוא חייך ואמר "יום הולדת שמח ויולט."
***
לאחר כמה שעות שקטות,השלג פסק והיינו בבית אני,אבי ואימי.
התקדמתי לעבר מדרגות חדרי אך אמא תפסה בזרועי ואמרה "ויולט,היום יום הולדתך ולא עשינו כלום למענך" התכוונתי לומר לה שאני לא רוצה לחגוג ושאני מעדיפה להשאר בבית אבל היא רק הביטה בי במבט מאוכזב ואמרה "ויולט,אני יודעת שאת לא אוהבת ימי הולדת אבל אולי כדאי שנצא קצת ונעשה משהו קטן לפחות"
עמדתי להתנגד אבל גם לא יכולתי להישאר יותר בבית אז רק הנהנתי.
נכנסתי אל הרכב עם אבי ואימי ורציתי לשאול אותם לאן אנחנו הולכים אבל זה כבר לא היה חשוב,באמת הייתי צריכה לצאת קצת אז לא משנה לאן נלך,אני אהיה בסדר עם זה.
המשכנו לנסוע,פתאום נזכרתי שאמרתי לאן וליז שלא אפגש איתן אז החלטתי להתקשר אליהן ולהתנצל על זה שהייתי כל כך לא מתחשבת,לא הרבה פעמים ששתיהן יכולות להיפגש,הן כנראה סידרו את זה לפני בשבילי..חייגתי קודם לאן "ויולט!כמה טוב שהתקשרת" חייכתי אל המסך ומיד אמרתי בעצב "אן..רציתי להתנצל על זה שהייתי כל כך שקועה בעצמי ולא הסכמתי להיפגש איתך ועם ליז.."
קול אנחה נשמע מהצד השני "הכל בסדר,אני יודעת שאת לא כל כך אוהבת ימי הולדת מאז המקרה ב..סליחה" פלאשבקים התחילו לחזור אל מוחי אך לא נתתי לזה להשפיע עליי יותר.
לפתע,רעש הגלגלים צרם באוזניי וראיתי משאית גדולה פונה בכיוון ההפוך אלינו,צרחתי ואן נבהלה וצעקה "הכל בסדר שם?!ויולט?" הייתי בהלם כשראיתי שהמכונית התהפכה וניסיתי להסביר לה מה קרה ומרוב הלם החזקתי את הטלפון ברעד ובקושי הצלחתי להוציא מילה מפי "א..אן.." לא הצלחתי לסיים עד ששמעתי אומרת שהיא מתקשרת למשטרה,אחרי ששמתי לב למצב ראיתי את אמא ואבא הפוכים ומלא זכוכיות מסביבם.
פתאום,הרחתי ריח של עשן,רעדתי כל כך ופחדתי שהמכונית תתפוצץ ותעלה באש.
ניסיתי למצוא את ידית הדלת ולאחר כמה נסיונות כושלים הצלחתי,הרגשתי שאני נחנקת אבל לא היה לי אכפת רק רציתי להציל את אבי ואימי,פתחתי את הדלת שלהם בזריזות וכשראיתי את שובל הדם שהציף אותם,נתקפתי בהלה ורעד הציף את גופי.
לא יכולתי לנשום..הרגשתי שאנשים מסתכלים עליי וכשהסתובבתי ראיתי את כמות האנשים המקיפים אותי,התקרבתי אל אבי ואמרתי לו בקול צרוד "אבא..בבקשה תשמע אותי..אני צריכה אותך ואת אמא בחיים.." ראיתי את עיניו נפתחות בקושי "ויולט..אני מצטער..תזכרי שאת תמיד איתנו בלב..תשמרי על עצמך,בבקשה.." דמעות זלגו על פניו,הסתכלתי למושב שלצידו ולא יכולתי לראות את דמותה של אימי שכבר..לא שרדה..
רציתי להגיד לו עוד משהו אבל עיניו החלו להיעצם ובאותו רגע הבנתי..אני לבד.
דמעות זלגו על פניי והרגשתי שאני לא יכולה לנשום.עיניי נעצמו לאט והרגשתי שאני נופלת לזרועותיו של מישהו,אנשים בחולצות כחולות ולבנות הקיפו אותי ולא הצלחתי להבין מה קורה,פתחתי מעט את עיניי והצלחתי לשים לב לזוג עיניים בצבע תכלת שהביטו בי בדאגה..רציתי לפתוח את העיניים אבל גופי לא איפשר זאת,ראיתי שחור ולאחר כמה שניות התעלפתי.
-פרולוג-
הבטתי מהחלון על פתיתי השלג שהחלו לרדת,השלג היה מרהיב ביופיו.
אן וליז התקשרו אליי והציעו שנלך לחגוג את יום הולדתי אבל לא התחשק לי לצאת הפעם משום שאני לא הכי אוהבת ימי הולדת.
החלטתי לצאת אל השלג הקר וכשפתחתי את דלת הכניסה,לונה החתולה האפורה שלי כשכשה בזנבה וזינקה מעליי בליקוקים,ליטפתי אותה ונשכבתי על גבי השלג,לאחר כמה דקות עם לונה ניסיתי להתרומם בחזרה אבל היא לא שיחררה אותי ולא הפסיקה להרעיף עליי אהבה.
אבי פתח את דלת הכניסה וגיחוך יצא מפיו כשהסתכל על לונה שרועה על השלג ועליי מנסה לעמוד על רגליי.
לאחר כמה שניות שהוא בוהה בי ומבט הבזיק בעיניו,הוא ניגש לעברי והוריד את לונה ממני,הוא חייך ואמר "יום הולדת שמח ויולט."
***
לאחר כמה שעות שקטות,השלג פסק והיינו בבית אני,אבי ואימי.
התקדמתי לעבר מדרגות חדרי אך אמא תפסה בזרועי ואמרה "ויולט,היום יום הולדתך ולא עשינו כלום למענך" התכוונתי לומר לה שאני לא רוצה לחגוג ושאני מעדיפה להשאר בבית אבל היא רק הביטה בי במבט מאוכזב ואמרה "ויולט,אני יודעת שאת לא אוהבת ימי הולדת אבל אולי כדאי שנצא קצת ונעשה משהו קטן לפחות"
עמדתי להתנגד אבל גם לא יכולתי להישאר יותר בבית אז רק הנהנתי.
נכנסתי אל הרכב עם אבי ואימי ורציתי לשאול אותם לאן אנחנו הולכים אבל זה כבר לא היה חשוב,באמת הייתי צריכה לצאת קצת אז לא משנה לאן נלך,אני אהיה בסדר עם זה.
המשכנו לנסוע,פתאום נזכרתי שאמרתי לאן וליז שלא אפגש איתן אז החלטתי להתקשר אליהן ולהתנצל על זה שהייתי כל כך לא מתחשבת,לא הרבה פעמים ששתיהן יכולות להיפגש,הן כנראה סידרו את זה לפני בשבילי..חייגתי קודם לאן "ויולט!כמה טוב שהתקשרת" חייכתי אל המסך ומיד אמרתי בעצב "אן..רציתי להתנצל על זה שהייתי כל כך שקועה בעצמי ולא הסכמתי להיפגש איתך ועם ליז.."
קול אנחה נשמע מהצד השני "הכל בסדר,אני יודעת שאת לא כל כך אוהבת ימי הולדת מאז המקרה ב..סליחה" פלאשבקים התחילו לחזור אל מוחי אך לא נתתי לזה להשפיע עליי יותר.
לפתע,רעש הגלגלים צרם באוזניי וראיתי משאית גדולה פונה בכיוון ההפוך אלינו,צרחתי ואן נבהלה וצעקה "הכל בסדר שם?!ויולט?" הייתי בהלם כשראיתי שהמכונית התהפכה וניסיתי להסביר לה מה קרה ומרוב הלם החזקתי את הטלפון ברעד ובקושי הצלחתי להוציא מילה מפי "א..אן.." לא הצלחתי לסיים עד ששמעתי אומרת שהיא מתקשרת למשטרה,אחרי ששמתי לב למצב ראיתי את אמא ואבא הפוכים ומלא זכוכיות מסביבם.
פתאום,הרחתי ריח של עשן,רעדתי כל כך ופחדתי שהמכונית תתפוצץ ותעלה באש.
ניסיתי למצוא את ידית הדלת ולאחר כמה נסיונות כושלים הצלחתי,הרגשתי שאני נחנקת אבל לא היה לי אכפת רק רציתי להציל את אבי ואימי,פתחתי את הדלת שלהם בזריזות וכשראיתי את שובל הדם שהציף אותם,נתקפתי בהלה ורעד הציף את גופי.
לא יכולתי לנשום..הרגשתי שאנשים מסתכלים עליי וכשהסתובבתי ראיתי את כמות האנשים המקיפים אותי,התקרבתי אל אבי ואמרתי לו בקול צרוד "אבא..בבקשה תשמע אותי..אני צריכה אותך ואת אמא בחיים.." ראיתי את עיניו נפתחות בקושי "ויולט..אני מצטער..תזכרי שאת תמיד איתנו בלב..תשמרי על עצמך,בבקשה.." דמעות זלגו על פניו,הסתכלתי למושב שלצידו ולא יכולתי לראות את דמותה של אימי שכבר..לא שרדה..
רציתי להגיד לו עוד משהו אבל עיניו החלו להיעצם ובאותו רגע הבנתי..אני לבד.
דמעות זלגו על פניי והרגשתי שאני לא יכולה לנשום.עיניי נעצמו לאט והרגשתי שאני נופלת לזרועותיו של מישהו,אנשים בחולצות כחולות ולבנות הקיפו אותי ולא הצלחתי להבין מה קורה,פתחתי מעט את עיניי והצלחתי לשים לב לזוג עיניים בצבע תכלת שהביטו בי בדאגה..רציתי לפתוח את העיניים אבל גופי לא איפשר זאת,ראיתי שחור ולאחר כמה שניות התעלפתי.
שואל השאלה:
אני צריכה להמשיך מה קרה אחרי זה אבל בעיקרון זה מה שיצא,אשמח לשמוע את דעתכם מחדש.תודה רבה לכל התגובות שנתנו לי עצות וגם לאלה שלא קיבלו את זה,עזרתם לי מאוד.
אני צריכה להמשיך מה קרה אחרי זה אבל בעיקרון זה מה שיצא,אשמח לשמוע את דעתכם מחדש.תודה רבה לכל התגובות שנתנו לי עצות וגם לאלה שלא קיבלו את זה,עזרתם לי מאוד.
ממש אהבתי את התוצאה הסופית. אם זה בוואטפד תשלחי איך קוראים לסיפור אני אשמח לקרוא
ממש השתפרת! יש לי רק עניין קטן אם יש לה פלאשבקים על איך שאימה מתה איך זה שהיא חיה בתחילת הסיפור?
אנונימית
שואל השאלה:
^יש לה פלאשבקים מהמקרה שבגללו היא לא אוהבת לחגוג יום הולדת ותודה רבה
^יש לה פלאשבקים מהמקרה שבגללו היא לא אוהבת לחגוג יום הולדת ותודה רבה
נשמע מעניין והייתי קוראת אבל אולי להאט קצת עם העלילה ולגלות פחות פרטים בפרולוג.
ואולי בלי השנה אלא רק את הגיל שלה.
ואולי בלי השנה אלא רק את הגיל שלה.
שואל השאלה:
^שכתבתי אותו מחדש
^שכתבתי אותו מחדש
כן אבל אם במקרה הזה ההורים שלה מתו אז כרגע היא אמורה לשנוא ימי הולדת ולהיות בלי הורים אז ההורים שלה עכשו הם כיאילו הורים מאמצים?
אנונימית
שואל השאלה:
^היה מקרה אחר בבית ספר שלא מתואר כאן.
היא שנאה ימי הולדת בגלל מה שקרה לה בבית ספר ועכשיו היא עוד יותר שונאת בגלל מה שקרה
את צודקת,אולי זה לא כזה מובן אבל אני גם לא רוצה להעמיס במידע כי גם התכוונתי לעשות המשך לפרולוג כדי שיהיה מובן יותר
אולי אני אוסיף רק קצת מהמקרה ואז שהיא מנסה לחזור לעצמה והקול של אן מעיר אותה מהמחשבות או משהו כזה נראה כבר,זה עדיין לא סופי
^היה מקרה אחר בבית ספר שלא מתואר כאן.
היא שנאה ימי הולדת בגלל מה שקרה לה בבית ספר ועכשיו היא עוד יותר שונאת בגלל מה שקרה
את צודקת,אולי זה לא כזה מובן אבל אני גם לא רוצה להעמיס במידע כי גם התכוונתי לעשות המשך לפרולוג כדי שיהיה מובן יותר
אולי אני אוסיף רק קצת מהמקרה ואז שהיא מנסה לחזור לעצמה והקול של אן מעיר אותה מהמחשבות או משהו כזה נראה כבר,זה עדיין לא סופי
באותו הנושא: