למה יש אנשים שלא מקבלים את הדעה של אמונה באלוהים ולהפך?

אמונה היא לא חוויה אישית של הרגשה בלבד, היא הרגשה שמורה על מושא מחוץ לסובייקט, על משהו שנמצא מעבר לאדם. אדם שמכחיש מציאות אלוקית בעצם מכחיש את הצורך להתחייב על משהו שמעבר לו, ואמונתו של אדם אחר, מתוך כך ששניהם חולקים מרחב משותף, מאיימת עליו להודות בכך. על כן הוא מוצא שבהתקפה על אמונתו של האחר הוא בעצם מגן על אמונו שלו, אמונה בהעדר האמונה.

^מה זה "מציאות אלוקית" בדיוק?

^מציאות של אלוקים על כל המשתמע מכך.

^מהו "אלוקים", מהי "מציאות", ואיך "מציאות אלוקית" באה לידי ביטוי?

^כפשוטו. אם את המושג הראשון מבינים מיליארדי אנשים בעולם, את השני רוב ככל אוכלוסיית העולם, ואת השלישי כל יהודי דתי, אין סיבה שאת לא תביני. אני לא מילון.

^נגיד שהבנתי את השאר. מהו ה"אלוקים" שאתה מדבר עליו? (מיליארדי האנשים שמבינים מה זה מבינים אחרת את אותה המילה, אז פשוט אני רוצה להבין למה הייתה הכוונה שלך)

^זה לא משנה למה שהצגתי למעלה, דיברתי על כל הוראה אפשרית של המושג אלוהים. זה לא משנה אם אתה מאמין בישו, בבודהה, אהורה מזדה, אנכי, או זאוס. כל עוד ישנו סובייקט שמאמין שקיימת אלוהות מסויימת מחוץ לו, אז זה לא רלוונטי מהי אותה אלוהות.

^אה, אז לא הבנתי אותך נכון קודם

יש פה אמת חד משמעית: יש אלוקים, וכפירה - זה לא משהו שצריך לקבל.

מסכימה איתך.
אני לגמריי מרחמת על אנשים שלא מקבלים אמונות של אחרים כי הם לא מאמינים בזה

אנשים מקבלים את זה
הם פשוט לא מאמינים בעצמם
והרוב גם מכבדים אמונה של בנאדם אחר
הכרתי מלא חברים חילונים שתמיד כיבדו את האמונה שלי ואפילו חלק התעניינו (אתאיסטים)