מה דעתכםן על מה שכתבתי? זה די ארוך, אבל מעניין אותי לדעת מה דעתכםן

והוא אהב אותה ככה נשית וחלשה
"תהיי פחות בהמה וקצת יותר אישה"

והיא אהבה אותו ככה גברי וחזק
"אל תבכה כמו ילד, תהיה קצת יותר גבר"

והוא לא נתן שיהיה לה נוח, והוא לא נתן לה לנוח,
"את האישה שלי, אל תראי מוזנחת. ואני רעב, אז קדימה, לעבודה"

והיא העמידה אותו במבחנים, וכל פעם שבכה היא עיוותה את פניה, "איפה הגבר שלי שאמור להיות חזק בשבילי?"

והוא לא נתן לה לחלום, הוא קבע בשבילה הכל.
הוא כלא אותה בכלוב לא מוחשי, גזר לה את הכנפיים ואהב אותה כך - חסרת אונים, אבודה ומעוררת רחמים.

והיא לא הניחה לו לרגע, "תפתח חוסן נפשי כבר, אל תישבר ואל תבכה לי כמו ילדה, אל תחייך יותר מדי ובחייאת אל תבכי לי מטיטאניק
היה משבר בעבודה? גרמו לך להרגיש קטן? תתמודד קצת, אתה גבר, תדע לפתור את הבעיות שלך לבד."

ושני אנשים קצת מיושנים וקצת משוגעים, לא נתנו צרכים בסיסיים, לא נתנו חופש, כלאו ונכלאו בתוך סטריאוטיפים מגדריים.

ושני קורבנות שלא ידעו לאן הם נכנסו, מרגישים שהם כלום ומנסים כל פעם מחדש לרצות, ולא היו הם לעולם, ובחיים לא הרגישו טוב עם עצמם.

כי הוא אהב אותה ככה, נשית וחלשה
שתהיה פחות בהמה וקצת יותר אישה

והיא אהבה אותו ככה, גברי וחזק
אל תבכה כמו ילד, תהיה קצת יותר גבר

והמילים המכבות שרטו את הנפש
טון רגשות אשם ודיכאון ממושך

והם סבלו, מלאים באיסורים , לא אהבו את עצמם ולא את בני זוגם, הם סבלו אבל לא אמרו מילה, שתיקה ומעוקה, הם חסרי אונים מול שני אנשים שמצליחים לשטוף את מוחם על סטריאוטיפים מגדריים.