סיפור חסר פואנטה חלק 984, מה דעתכם?

"את מעשנת?" שאל אותה מופתע, היה לו כאב בעניים "אל תעשני."

היא ראתה את כאב האכזבה בפנים שלו, היא התבאסה, חשבה שעכשיו אולי יראה בה כגדולה.

שאולי עכשיו ישתף אותה למה עזב או למה בחר להתנתק לחלוטין מכולם, אפילו ממנה. היא עדיין זוכרת את היום ההוא. היום שהכירה אותו, ביום ההוא שסידרה את עצמה ועשתה פרצופים מוזרים על חלון של אוטו עד שהוא נפתח. ישב בחור חתיך רצח שהסתכל עליה במבט של וואט דה פאק את עושה.

וזרק עליה את הסיגריה (שבה רשם את מספר הטלפון שלו) ונתן גז.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

ועכשיו, כשהוא שאל אותה אם היא מעשנת, אחרי כל מה שהם עברו ביחד, היה לה קשה להמשיך את הסיגריה. היא תמיד העריצה אותו. אהבה אותו כל כך מכל השאר-

והוא בחר לעזוב, לנטוש אותה, היא זכרה איך תמיד היה יושב עם הבוקסר ומחטט באף כשישבו בסטנדאפ. זכרה את הפעם ההיא שישנה אצלו ובטעות הפליצה, ואיך שהוא הסתכל עליה מוזר, אמר לה שהיא מגעילה וחזר לישון.
היא זכרה את הפעם האחרונה שלא יכלה להפסיק להסתכל על גופו החסון כשבטעות החליק על הרצפה בשעה שהחליק על עוגת היום הולדת שלה.. ואת הפעם ההיא שהיו באוטובוס, והורידה אוזניה אחת ואז צרחה עליו אם יש לו פד להביא לה כשמושבה דימם. כל האוטובוס הסתובב אליהם. העיניים שלה נקוו דמעות. פעם, במסיבת סיום שלה, לבשה בבמה טרפלס עם חזיה קטנה עליה, כאשר לא שמה לב שחזייתה נפתחה ונפלה וראתה את אותו חתיך רץ עם החזייה אליה ונותן לה בזמן שהקהל בוהה. מאז הם ביחד.יותר מאוחר שקצת גדלה קבעה בליבה שכשתגדל תתחיל לעשן, כמו לנצור חלק ממנו בה. שלא תשכח אותו, את מה שהיה בשבילה. וכך עשתה בגיל עשרים.

היא החזיקה את הסיגריה ביד, ובכל שאיפת עשן טיפת חלק ממנו שלא יוכל לנטוש אותה ננצר עמוק בתוכה, דבוק לה חזק בריאות.

אך הפעם היא המשיכה עם הסיגריה כי ידעה שהוא עומד להעלם באותה מהירות בה נכנס לסלון מחדר השינה וראתה אותו מוריד לה את החזייה שוב ובורח.

"יוסי!" היא צרחה ורצה אחריו עם דמעות אל המדרגות. היא ידעה שהוא נפרד ממנה, כמו באותו יום שהוא נתן לה את החזייה "לא!".

ואז הוא עצר, סגר את החזייה סביבה, וזרק לשם את הסיגריה. ליבה התמלא אושר עצום, והם התנשקו. הוא חוזר אליה!

"יש לך פטרוזיליה בשן." אמר לפתע בזמן שחזייתה עלתה באש והלך בעודה צורחת.